אז הלכתי שוב לראות את החברי Echoes …
הפעם הזו ברידירג 3 , בביצוע ההופעה Pulse
יבורך המקום – Sound מעולה, תאורה טובה, שרות מזעזע (המלצרים לא ממש מתייחסים לקהל). ובכל מקרה באנו לראות Live Music ולא לאכול ארוחת ערב, אז נניח שזה היה בגדר נסבל. אחת החוויות (אולי המפוקפקות) היא שהמקום בנוי בצורת פאב, המקומות מסומנים, ומצאנו את עצמינו (הגעתי עם חבר) בשולחן של 4 נשים יחסית מבוגרות אשר נלחמות בפגעי הזמן על ידי, איפור מוגזם, סיליקון בוטוקס ולבוש צעקני , אגב צעקני ברגע ששלושת זמרות הליווי החלו לצרוח (אכן, יש חלק כזה בחלק משירי הPink). הם פשוט קמו ועזבו …. לצערי איכות היא משהו שלא כל אחד מבין (היש משפט יותר מתנשא מזה?) 🙂
זו ההופעה השלישית שאני צופה בחברי Echoes, ואם צריך הייתי לתאר אותם במילה אחת – מקצוענות זו המילה. איני יודע מה חברי הלהקה עושים בזמנם החופשי, האם הם Full time מוסיקאים בלב ובנשמה או מתפרנסים מפרויקטים ועבודות נוספות ,ברם אין שמץ של ספק ,שרמת הסנכרון בין החברים הופכת מכלול שלם (וכל אחד מהחברים הוא מוסיקאי מעולה), לסינרגיה בה השלם בהחלט עולה על סכום חלקיו. כל תו וצליל,נאמנים למקור.
מאזיני Pink Floyd יודעים, שהלקה רחוקה שנות אור מלהקת "רוק קלאסי" (גיטרות, בס, תופים וזמר) טיפוסית. במקרה של פינק ישנם עשרות צלילים ממגוון כלים שונים, עשרות הקלטות משולבות בשירים (מסוק, רכב מאיץ, בכי של תינוק , צלצול טלפון, וזה בהחלט קצה המזלג) מה שהופך את הרצון לנגן פינק בצורה מקצועית לאתגר של ממש.
ללהקה נוספו 3 זמרות ליווי מקסימות (ובחלק מהשירים הביצועים שלהם היו פשוט מדהימים), וכמובן הסקסופוניסט המעולה, קודם לכן הוזכר הסנכרון בין חברי הלהקה, שוב כהקבלה ללהקות אחרות, לרוב הסולן עומד בפרונט כאשר כלי הנגינה מלווים אותו. כאן המצב שונה לגמרי, הובלת הלהקה מורגשת בכל פעם אצל מישהו אחר כאשר והתפקידים מתחלפים, הדינמיקה מעולה, וכל כך רואים שהחברים נהנים ממה שהם עושים.
לא ראיתי הרבה להקות מקומיות עם היכולת הזו, אם הייתי המנהל המוסיקאלי של הלהקה\מפיק הייתי מדיר שינה מעיני ובודק את האופציות לקידום החברים המדהימים האלה בשני אספקטים:
1. יציאה לחו"ל לביצוע המופעים הללו , הם גדולים עלינו או אנחנו קטנים עליהם…
2. ביצוע חומר מקומי – היכולת קיימת והיא יוצאת מין הכלל , מעניין לבדוק\לחקור\לנסות חומר מקורי.
ריגש : כרגיל 2 ביצועים השאירו את עבדכן הנאמן עם הלסת למטה, הביצוע של Comfortably numb שהשאיר את רוב הקהל עם עיניים עצומות, מתמכרים לכל תו של הגיטרות המטריפות האלה.
והביצוע של Run Like Hell עם דיאלוג הצרחות של המתופף והאורגניסט, כאשר הקהל על הרגלים.
עין חדה : באחד השירים האחרונים, הגיטרה פתאום איבדה צליל , אולי חוט התנתק, מי יודע, זה לקח בדיוק שניה וחצי עד שהגיטריסט השני (בצידו השני של הבמה) הבחין, ולקח על עצמו את ההובלה עד לתיקון הבעיה (בכל זאת הופעה חייה). שוב אני מזכיר בפעם השלישית, סנכרון סופר מקצועי
סך הכל כמעט שלוש שעות של שיכרון חושים, מוסיקה משובחת, טכנאות סאונד במיטבה (גם כאן מגיעה מחמאה מקרב לב לטכנאי הסאונד המדהים) – חובה לכל חובב מוסיקה. קטעי הודיאו ארט תרמו רבות לחוויה "כלל חושית" 🙂
ואולי בנימה קצת אישית : כולנו רודפים אחרי הכסף בצורה כזו או אחרת, כולנו רוצים לרכוש עוד ועוד (תרבות הצריכה במיטבה), טיפ ממני : זה בסדר גמור לרדוף אחר כסף, אותו תשקיעו הרבה פחות ברכוש, והרבה יותר בחוויות, אלה מעצבות אותנו והופכות אותי למה שאנו באמת, ולא הרכוש.
קצת פרטים טכניים שאותי מעניינים ושאלתי את חברי הלהקה:
שאלה: 2 סוגים של גיטרות בס הוחלפו, מאיזה סוג הם:
בס אחת מסוג Wal MK2 שנת 91 עבודת יד
הבס השנייה היא Fender Jazz Bass, משנת 1962
הגיטרות : פנדר סטרטוקאסטר (אני מנחש משנים מוקדמות).
סדר השירים היה אמור לחפוף את ההופעה המיתולוגית Pulse אולם ההחלטה של החברים הייתה לבצע משהו קצת שונה מצ"ב הסט ליסט כפי שנשלח לי על ידי הלהקה:
סדר השירים של ההופעה המקורית:
חברי הלהקה:
Itamar Abuhatsira – Drums, Vocals
Shai Zrihan – Bass, Vocals
Hillel Shitrit – Keyboards, Vocals
Yosi Shitrit – Guitars, Vocals
Usher Ben Ishay – Guitars, Vocals
Kobe Elias -Acoustic Guitar, Vocals
Meirav Zohar Vasker – Backing Vocals
Anat Haliva – Backing Vocals
Yonit Zarfati – Backing Vocals
Oded Ben Izhak – Saxophone
יומנו "המסעיר" של האיש השביר 