תורגם על ידי משה רט
***
העיר קארינה יושבת מעורסלת בעמק המיוער שגולף במימיו הנוצצים של נהר המוסארד, בממלכת אִינְבִידְיָה. רחובותיה המרוצפים נשמרים נקיים ובמצב טוב, אדניות פרחים מקשטות חלונות ברחבי העיר, ומזג האוויר הוא לרוב פושר ונעים.
אולם לילה אחד בכל חודש, עולה ערפל כבד מן הנהר וזורם לאורך הרחובות. כאשר קורה הדבר, חוששים האנשים לעזוב את בתיהם. הם מסתתרים מאחורי דלתות נעולות עד שהשמש עולה ומבערת את הערפילים השנואים. מאחורי החלונות המוברחים, הם מציצים בעצבנות לתוך הלילה, מקשיבים בציפיה לשמוע את צלצולו של השעון הגדול במרכז העיר. כמעט ללא יוצא דופן, מיד בעקבות הצלצול האחרון של חצות הלילה נשמעת צרחת אימה ממקום כלשהו בעיר. בעוד ההדים של אותה זעקה נמוגים בערפל, מתווים האנשים סימנים קדושים, ומודים על כך שמשסף חצות בחר מישהו אחר כקורבנו באותו הלילה.
למרות שמעטים קלטו יותר ממבט חטוף של המשסף, ישנם מספיק דיווחים פזורים של עדי ראיה כדי להרכיב מהם תיאור סביר של אותה דמות שטנית. המשסף הוא גבוה, מעל שש רגליים גבהו, ורזה. הוא חבוש כובע רחב שוליים ועטוי גלימה מתנפנפת מאריג שחור כלשהו שנדמה כאילו הוא שותה את האור, מקשה לראות אותו. החלק התחתון של פניו מוסתר בבד שחור, שמעליו מביטות זוג עיניים מטורפות מתוך רצועה צרה של עור חיוור. כאשר הוא מכה, הוא משתמש בלהב ארוך, חד כתער.
איש לא דיבר מעולם עם המשסף, כך שלא ידוע אלו שפות הוא דובר. תושבי קארינה מניחים שהוא יליד אינבידיה, ודובר מן הסתם את השפה המקומית, אם כי חלקם מתעקשים שאותו רוצח שטני הוא זר, קרוב לוודאי אחד מאותם ויסטאני מנודים הידועים כבני-אופל.
סודו הגדול ביותר של משסף חצות הוא ש"הוא" למעשה אשה – עובדה שאנשיה הטובים של קארינה אינם מתחילים אפילו לחשוד בה. חלק מהסיבה לכך היא שהגלימה, הכובע והמגפיים לא רק מסתירים את תוויה אלא גם גורמים לה להיראות גבוהה יותר מכפי שהיא באמת. סיבה נוספת היא שהם אינם מעלים בדעתם שהגנבת הביישנית והדוממת שהם לועגים לה ומקללים אותה ביום, והרוצח הברוטאלי שהם כה חוששים ממנו בלילה, עשויים להיות אותו האדם עצמו.
הסיפור של משסף חצות מתחיל לא באשה הצעירה עצמה, אלא בהוריה. בקושי בת חמש היתה כאשר אביה, יערן חזק ויפה תואר, משך את תשומת לבה של גבירת האופל של הממלכה, גֶּבְּרִיאֵל אָדֶר. לאחר שנתקלה בו לראשונה באקראי, למדה שהוא נשוי עם אשה ובת שאליהן היה מסור לחלוטין. אָדֶר נשבעה להרוס את אושרו, והחלה לבקר את היערן בקביעות. בסופו של דבר, משכה אותו המפתה לזרועותיה באמצעות קסמיה האל-טבעיים.
בעודה משתעשעת ביערן המוקסם במהלך השבועות הבאים, דאגה לכך שאשתו תלמד על בוגדנותו של בעלה. המתח שגבר בין הזוג הצעיר הגיע לשיאו כאשר האשה ובתה שבו הביתה מוקדם מסידוריהם בעיר, וגילו את השניים ביחד. בעוד גבריאל עומדת בצד וצופה במתרחש בצחוק מלגלג, שקעו הזוג הצעיר במריבה אלימה. בעידודה של המכשפה היפהפיה אך המרשעת, הפך הויכוח למשהו שאיש משניהם לא יכול עוד לשלוט בו. בסופו של דבר, הרגו הבעל והאשה זה את זו, אכולים לחלוטין בזעמם הכובש.
גבריאל אדר עזבה את מחזה הדמים כשהיא שבעת רצון מהטרגדיה שחוללה. היא עצרה לרגע רק כדי לכרוע לצד הילדה מוכת ההלם ולנשק אותה קלות על מצחה. מרגע זה והלאה, שפיותה של הילדה הצעירה התנפצה.
במהלך השנים הבאות, חיה היתומה הצעירה כקבצנית ברחובותיה של קארינה. היא גנבה מזון ובגדים כאשר יכלה, רעבה ורעדה מקור כשלא. היא מצאה מחסה בחלקים האפלים ביותר של העיר, שכונה המאוכלסת בידי פושעים, קבצנים ופרוצות. את אלה האחרונות ראתה כבנות מינה של האשה הנתעבת שהרסה את הוריה, והחלה לפתח שנאה יוקדת כלפיהן. בהדרגה, היא הלכה והתנתקה מהמין האנושי.
שנים חלפו והנערה הגיעה לבגרות ברחובות. היא לא דיברה עם איש, הסתתרה מאחרים, והיתה למעשה בלתי נראית בלבה של קארינה. לילה אחד, כאשר ערפל סמיך התגלגל מהנהר ומילא את הלילה בצורות ערפיליות, נתקלה בהרפתקן נודד בזרועותיה של מופקרת. המחזה הזכיר לה כל כך את זה שהתגלה בפניה ובפני אמה, שהיא התפרצה בזעם פראי. שוב ושוב דקרה את האשה בפגיונה בעוד ההרפתקן נמלט לתוך הלילה. משסיימה את מלאכת הקצבים שלה, עמדה הגנבת הצעירה מעל קורבנה והקשיבה לצלצולו המרוחק של מגדל השעון הגדול של העיר. כאשר ההדים האחרונים נמוגו, משסף חצות נולד.
משסף חצות חיה בחשיכה, כפי שעשתה תמיד. היא נעה ברחבי העיר; מסתתרת, צופה ועוקבת אחר קורבנה הבא. היא שורדת באמצעות גניבת אוכל ושתיה. הידע שלה על פינותיה האפלות ביותר של העיר – הסמטאות הטחובות, המבנים הנטושים והתעלות הנשכחות – הוא ללא אח ורע, והוא הופך אותה לקטלנית כמו עכביש ברשתו.
* * *
מתורגם מתוך Ravenloft Monstrous Compendium 2, Midnight Slasher, מאת ויליאם קונורס.
יומנו "המסעיר" של האיש השביר 