קטגוריה: ביקורת מוזיקה

לאונרד כהן -21.9.1934 -7.11.2016

לאונרד כהן עבר לעולם שכולו טוב (אנחנו מקווים).

אחד האמנים האהובים עלי ביותר (על כולנו כנראה), הקול המלטף שלו יישאר עימנו לעד.

המטפורות, הדימויים והעוצמה שיש לאיש הזה פשוט היו מרגשים עד דמעות. אודה ולא אבוש, דווקא לאונרד כהן לא נימצא כאחד מעמודי התווך של המוסיקה המואזנת עלי ואני טורח לכתוב ולסקר אותה. אני אוהב מוסיקה כוחנית יותר, גיטרות מנסרות, תוף ובס מהירים, ואיכשהו דווקא העוצמה "שבשקט", המלודיה הפשוטה והלא מתחכמת הופכים את האיש לעוצמתי יותר מכל להקת מטאל….

לא מעט שירים מטריפים יש לכהן: First we take Manhattan, Suzanne, Dance me , הללויה , ואני מניח שכולכם שומעים אותם בלופ לאחר מותו

אבל יש שיר אחד שהיום סבתא ליאורה הזכירה לי (ובשל הפרשי דור לא הקדשתי לו את תשומת הלב הראויה), הוא מוכר פחות בשנים האחרונות , לאחר מלחמת יום הכיפורים (1973) הופיע כהן מול חיילים בחצי האי סיני, לאחר שובו לאולפן ב1974 הוא הקליט את האלבום New Skin for the Old Ceremony  , מתוכו השיר "מי באש" Who by Fire הוא אחד המדהימים שיש, הקשיבו לו, קראו את המילים

איפה שהוא ברקיע השביעי מישהו מקים יופי של להקה, מרקורי, בואי, וכהן יכולים להקים כעת את ההרכב הכמעט מנצח,

נוח בשלום על משכבך, זמר מוכשר, סופר, משורר

תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים.

אלבומי אולפן

לא הרבה יודעים אבל כה, היה סופר ומשורר ולא מעט מהספרים שלו תורגמו לעברית הנה הרשימה (הלקוחה מWIKI)

ספריו של לאונרד כהן בעברית

  • כציפור על התיל, שירים, ליקט בחר ותרגםיוסי גמזו, איורים דוד משולם, תל אביב, רשפים, 1973.
  • מפסידנים יפים, תרגום:נעמי גל, אסטרולוג, 1999.
  • המשחק הכי אהוב, תרגום: שרונה עדיני, אסטרולוג, 1999.
  • ספר החמלה, תרגום: שרונה עדיני, אסטרולוג, 2000.
  • משירי לאונרד כהן, תרגום: רות אורן,צביה בן-יוסף גינור, אביב עקרוני, תל אביב, טרקלין, 1971.
  • ספר הכמיהה, תרגום:קובי מידן, כנרת זמורה ביתן, 2007.
  • המשחק האהוב, תרגום: ליאורה ניר, חרגול/עם עובד, 2009.
  • השירים, תרגום:קובי מידן, כנרת זמורה ביתן, 2009.

 

ECHOES ערב מחווה לפינק פלויד -Pulse

אז הלכתי שוב לראות את החברי Echoes …

הפעם הזו ברידירג 3 , בביצוע ההופעה Pulse

יבורך המקום – Sound מעולה, תאורה טובה, שרות מזעזע (המלצרים לא ממש מתייחסים לקהל). ובכל מקרה באנו לראות Live Music ולא לאכול ארוחת ערב, אז נניח שזה היה בגדר נסבל. אחת החוויות (אולי המפוקפקות) היא שהמקום בנוי בצורת פאב, המקומות מסומנים, ומצאנו את עצמינו (הגעתי עם חבר) בשולחן של 4 נשים יחסית מבוגרות אשר נלחמות בפגעי הזמן על ידי, איפור מוגזם, סיליקון בוטוקס ולבוש צעקני , אגב צעקני ברגע ששלושת זמרות הליווי החלו לצרוח (אכן, יש חלק כזה בחלק משירי הPink). הם פשוט קמו ועזבו …. לצערי איכות היא משהו שלא כל אחד מבין (היש משפט יותר מתנשא מזה?) 🙂

זו ההופעה השלישית שאני צופה בחברי Echoes, ואם צריך הייתי לתאר אותם במילה אחת – מקצוענות זו המילה. איני יודע מה חברי הלהקה עושים בזמנם החופשי, האם הם Full time מוסיקאים בלב ובנשמה או מתפרנסים מפרויקטים ועבודות נוספות ,ברם אין שמץ של ספק ,שרמת הסנכרון בין החברים הופכת מכלול שלם (וכל אחד מהחברים הוא מוסיקאי מעולה), לסינרגיה בה השלם בהחלט עולה על סכום חלקיו. כל תו וצליל,נאמנים למקור.14612479_10154638712895902_1343372320687252860_o

מאזיני Pink Floyd יודעים, שהלקה רחוקה שנות אור מלהקת "רוק קלאסי" (גיטרות, בס, תופים וזמר) טיפוסית. במקרה של פינק ישנם עשרות צלילים ממגוון כלים שונים, עשרות הקלטות משולבות בשירים (מסוק, רכב מאיץ, בכי של תינוק , צלצול טלפון, וזה בהחלט קצה המזלג) מה שהופך את הרצון לנגן פינק בצורה מקצועית לאתגר של ממש.

14859776_10154638709940902_1725879512838544179_o

ללהקה נוספו 3 זמרות ליווי מקסימות (ובחלק מהשירים הביצועים שלהם היו פשוט מדהימים), וכמובן הסקסופוניסט המעולה, קודם לכן הוזכר הסנכרון בין חברי הלהקה, שוב כהקבלה ללהקות אחרות, לרוב הסולן עומד בפרונט כאשר כלי הנגינה מלווים אותו. כאן המצב שונה לגמרי, הובלת הלהקה מורגשת בכל פעם אצל מישהו אחר כאשר והתפקידים מתחלפים, הדינמיקה מעולה, וכל כך רואים שהחברים נהנים ממה שהם עושים.

לא ראיתי הרבה להקות מקומיות עם היכולת הזו, אם הייתי המנהל המוסיקאלי של הלהקה\מפיק הייתי מדיר שינה מעיני ובודק את האופציות לקידום החברים המדהימים האלה בשני אספקטים:

1. יציאה לחו"ל לביצוע המופעים הללו , הם גדולים עלינו או אנחנו קטנים עליהם…

2. ביצוע חומר מקומי – היכולת קיימת והיא יוצאת מין הכלל , מעניין לבדוק\לחקור\לנסות חומר מקורי.

ריגש : כרגיל 2 ביצועים השאירו את עבדכן הנאמן עם הלסת למטה, הביצוע של Comfortably numb שהשאיר את רוב הקהל עם עיניים עצומות, מתמכרים לכל תו של הגיטרות המטריפות האלה.

והביצוע של Run Like Hell עם דיאלוג הצרחות של המתופף והאורגניסט, כאשר הקהל על הרגלים.

עין חדה : באחד השירים האחרונים, הגיטרה פתאום איבדה צליל , אולי חוט התנתק, מי יודע, זה לקח בדיוק שניה וחצי עד שהגיטריסט השני (בצידו השני של הבמה) הבחין, ולקח על עצמו את ההובלה עד לתיקון הבעיה (בכל זאת הופעה חייה). שוב אני מזכיר בפעם השלישית, סנכרון סופר מקצועי

סך הכל כמעט שלוש שעות של שיכרון חושים, מוסיקה משובחת, טכנאות סאונד במיטבה (גם כאן מגיעה מחמאה מקרב לב לטכנאי הסאונד המדהים) – חובה לכל חובב מוסיקה. קטעי הודיאו ארט תרמו רבות לחוויה "כלל חושית" 🙂

14589619_1041313912632742_3831447852728457658_o

ואולי בנימה קצת אישית : כולנו רודפים אחרי הכסף בצורה כזו או אחרת, כולנו  רוצים לרכוש עוד ועוד (תרבות הצריכה במיטבה), טיפ ממני : זה בסדר גמור לרדוף אחר כסף, אותו תשקיעו הרבה פחות ברכוש, והרבה יותר בחוויות, אלה מעצבות אותנו והופכות אותי למה שאנו באמת, ולא הרכוש.

קצת פרטים טכניים שאותי מעניינים ושאלתי את חברי הלהקה:

שאלה: 2 סוגים של גיטרות בס הוחלפו, מאיזה סוג הם:

בס אחת מסוג Wal MK2 שנת 91 עבודת יד

הבס השנייה היא Fender Jazz Bass, משנת 1962

הגיטרות : פנדר סטרטוקאסטר (אני מנחש משנים מוקדמות).

סדר השירים היה אמור לחפוף את ההופעה המיתולוגית Pulse אולם ההחלטה של החברים הייתה לבצע משהו קצת שונה מצ"ב הסט ליסט כפי שנשלח לי על ידי הלהקה:

14801025_10154689916063408_536038571_n

סדר השירים של ההופעה המקורית:

519pkp57q5l

חברי הלהקה:

Itamar Abuhatsira – Drums, Vocals

Shai Zrihan – Bass, Vocals

Hillel Shitrit – Keyboards, Vocals

Yosi Shitrit – Guitars, Vocals

Usher Ben Ishay – Guitars, Vocals

Kobe Elias -Acoustic Guitar, Vocals

Meirav Zohar Vasker – Backing Vocals

Anat Haliva – Backing Vocals

Yonit Zarfati – Backing Vocals

Oded Ben Izhak – Saxophone

30.9.2016 – Echoes – Pink Floyd Tribute Show Israel – Animals

לא הייתי אמור בכלל להגיע להופעה הזו,I Didn't supposed to be there  !  .

Echoes צדו את עיני לפני שנתיים בערך, ביצועי Cover לPink Floyd הם דבר מורכב, אפילו מורכב מאוד, כמות הצלילים, הכלים, וצורת ההקלטה של אחת הלהקות הבריטיות המשפיעות ביותר בכל הזמנים היא אתגר של ממש. אין פלא שלראשונה שצפיתי בהם הייתי ספקן.אחת ההופעות הטובות ביותר שיצא לי ללכת , הייתה ההופעה באשדוד יחד עם התזמורת הסימפונית (יותר מ100 כלי נגינה שונים). כאן

זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי את Atom Aeart Mother בצורה הזו, ואכן היצירה הזו קיבלה מימדים אחרים לגמרי (מפתיע ומוזר שאנשי Pink Floyd עצמם ממש לא גאים ביצירה הזו, דיון למסגרת אחרת).ומאז הלהקה הזו קיבלה אצלי מקום של כבוד.

בכל מקרה הייתי בכלל בנסיעת עסקים ליון (אתונה) והייתי אמור לחזור לארץ הקודש ביום חמישי בשעה 18:30. ידידי ורעי אלירן רכש כרטיסים ואיכשהו מצאתי את עצמי רץ משדה התעופה, מתקלח אומר "שלום" לילדים ורץ להופעה (לא זכיתי על העניין הזה בתואר, בעל\אב השנה – אבל היי … זה Pink Floyd).

המקום :– Gray יהוד(?!) הפתיע לטובה , פעם ראשונה שאני שם. מבחינת סאונד המקצועי פשוט אגדה, עבודת תאורה מהממת (שהיו חלק בלתי נפרד מההופעה עצמה , שתרמה לה רבות). אוכל בינוני (טוב אי אפשר לצפות למסעדת גורמה), אבל הבירה הייתה קרה, ואווירה הייתה חמה – לא מתלונן.

המוסיקה – מרשים מאוד, מדהים, ביצועים קרובים למקור בצורה יפיפייה. ההופעה קצת יותר משעתיים וחצי, שמעיפות את כולם לחלל, בלא מעט שירים הסתכלתי לא על הלהקה עצמה כי אם על הקהל, וחלקו הגדול היה פשוט עם עיניים עצומות ומתמכר לצלילים – מסיר את הכובע, לא רק האלבום  Animals נוגן במלואו, אלה המון שירים נוספים (ראו LineUp בהמשך).

קצת על האלבום עצמו :Pink Floyd Animals maxresdefault

יצא במקור בשנת 1977 בלונדון, האלבום עצמו הושפע רבות מספרו של ג'ורג' אורוול "חוות החיות". פינק מחלקים את האנשים לשלושה סוגי חיות : החזירים, המייצגים את הפוליטיקאים המושחתים, השלטון, הגורמים המכוונים את כולנו "לעשות מה שצריך לדעתם". כלבים מייצגים את אנשי העסקים המגלומניים קשי היום אשר מנסים לעלות מעלה בסולם המעמדות החברתי, וכל השאר (כולנו למעשה) הכבשים , העדר חסר הבינה.. זה כמובן על קצה המזלג, אלבום זה זכה ללא מעט ניתוחים ופרשנויות וקריצה לספרים אחרים של ארוול (1984)

ממליץ גם לקרוא את הביקורת הזו להשלמת התמונה על האלבום עצמו

עיטור כבוד : הילל שיטרית, אין ספק שכל הנגנים והזמרים ברמה סופר גבוהה, כל אחד מהם ריגש בייחודיות שלו (אחד הדברים המרשימים שכל אחד מחברי הלהקה מצליח לבלוט, בהחלפת כלים, ושירה, כאשר ההרגשה היא שכולם מחליפים מקומות עם כולם, ובכל פעם דמות אחרת לוקחת את "ההנהגה").

להילל מגיע מקום של כבוד, ההקלטות, הסימפולים, ההבנה של הצלילים במערכת כל כך מסובכת, שלפעמים בכלל חסרת מלודיה או ריתמיקה מסודרת, פשוט מדהימה, אם איני טועה היה שם Korg עם Nord Stage 2, שלקחו פיקוד על החלק הזה עם המון כישרון של הילל, תענוג אמיתי.

ריגש : "מלחמת קולות" בין חברי הלהקה בשיר Run Like Hell , גם הPink המקוריים מבצעים משהו דומה לזה, ובכל זאת פשוט מרגש לראות חברים שכל כך נהנים ממה שהם עושים.

הצד הפולני – בסולו של Comfortably numb היה פספוס של תו וחצי, מין החלקה שכזו, הגיטריסט שבר את הרגל וישב כל ההופעה (The poor guy). אני מניח ב90% לא היו שומעים את זה, אבל היי, אני איש קטן ומריר ורגיש לצלילים, אנ'רוצה פיצוי! 🙂

האתר 

זה דף הפייסבוק של החברים:

שווה לעקוב, Pink Floyd התפרקו מזמן, הופעה בלונדון של דיוויד גילמור יכולה לעלות בקלות 350 פאונד (רק הכרטיס – בדקתי…), ורוג'ר ווטרס?! היה כאן, שם אותנו בשדה חומוס כהקרבת הכלל למען השלום עם הופעה די בינונית (האמת צריכה להיאמר!).

במציאות כזו, החברים מEchoes נותנים אחלה אלטרנטיבה, יופי של Good Time"" עם ביצועים קרובים ומרשימים למקור האלמותי. בכל הופעה הם מבצעים אלבום\הופעה מלאים – תהיו אנשים טובים יותר ולכו לשמוע אותם !

LineUp – מראש, יתכן שאיני מדויק, ניסיתי לרשום תוך כדי ההופעה ויתכן שפספסתי קצת: לא לכעוס:

  1. Shine on Crazy Diamond
  2. Astronomy Domine
  3. Hey You
  4. Money
  5. Marooned
  6. Echoes (Amazing !)
  7. Another brake in the wall part II
  8. One of These Days

Animals:

  1. Pigs on the wing, part 1 (1:24)
  2. Dogs (17:06)
  3. Pigs (Three Different Ones) (11:28)
  4. Sheep (10:21)
  5. Pigs on the wing, part 2 (1:27)

הדרן:

  • Run Like Hell
  • Time
    • Comfortably Numb.

     

  • החברים מEchoes שלחו לי את הLineUp המקורי (High Hopes לא בוצע, תקלה טכנית)
  • 14543500_10154616650933408_1333006317_n

חברים :

Itamar Abuhatsira – Drums, Vocals

Shai Zrihan – Bass, Vocals

Hillel Shitrit – Keyboards, Vocals

Yosi Shitrit – Guitars, Vocals

Usher Ben Ishay – Guitars, Vocals

Kobe Elias -Acoustic Guitar, Vocals

Oded Ben Izhak – Saxophone

UV is the TROOPER

אחת החוויות הגדולות שיש לי, זה לשמוע את בני יובל מנגן על הפסנתר. יובי לומד פסנתר כבר שנה שישית. ולדעתי אין לו עצמו (בשל גילו) הבנה, כמה כישרון יש לו. בתחרות האחרונה קטף יובל 2 גביעים (הביצוע הטוב ביותר – מקום I, והביצוע המרגש ביותר).

הפרס שביקש יובל על ההשג היה – "גיטרה בס". בקשה לא הכי סטנדרטית. שאלתי את הילד "אתה מכיר בס?" , "נגנת פעם על גיטרה בס?" ,"החזקת פעם בס?" התשובות לכל השאלות הללו היו "לא, אבל הבטחת לי פרס אבא, וזה מה שאני רוצה!".

הבטחות צריך לקיים, נכנסנו לכלי זמר.. ואכן הילד בחר גיטרה בס של Ibanez, ולאחר מספר חודשים מתחילים לראות תוצאות:

Prowlers – Iron Maiden Tribute 9.9.2016

את Iron Maiden אני אוהב שנים רבות (יותר מחצי יובל, מה שמגדיר אותי כאחד האנשים הזקנים).

הלהקה הזו, עצבה את הטעם המוזיקאלי שלי, פתחה אותי לעושר צלילים מדהים , מילים מורכבות ויצירות שאני שומע על בסיס כמעט יום-יומי. מורכבות המילים הגבוהות , היצירות שחלקם מבוססות על ספרים גרמו לי לא פעם לפתוח מילון כדי להבין על מה לכל הרוחות השיר מדבר(אני זוכר שבגיל 14 פתחתי את המילון כדי להבין מה משמעות המילה Prowlers …).

המנעד הקולי של הסולן, ברוס הוא אחד המרשימים ונוגע כמעט בסופרן האופרה, שימו על ידו 2 Lead guitar (כן יש 2 והם מחליפים תפקידים), Rhythm  guitar, ואת הבס של סטיב האריס (עליו תהיה סקירה בנפרד), ותגלו המון עושר של מילים, צלילים ורבדים ששומעים רק לאחר כמה פעמים….

לא מזמן הגשמתי חוויה וראיתי אותם בחו"ל, (Zellina Slovakia, Book of Souls tour), והנה נקלעה הזדמנות לראות להקת Covers ישראלית שמבצעת את השירים שאני כל כך אוהב. עד כאן – פשוט, הולכים קונים כרטיס רואים הופעה, אבל כאן נכנס טוויסט מעניין בעלילה, בניגוד להיסטוריה האישית שלי, של קפיצה מרמקולים במועדונים מפוקפקים בשנות ה80, כאן החלטתי שאני לוקח את הילדים. (בן 8 ובן 12), כי חינוך טוב צריך להתחיל כמה שיותר מוקדם. וההערכות היא קצת שונה, אולי יהיה להם קשה לעמוד כל ההופעה? אולי הם ירצו ללכת לישון מוקדם (בכל זאת בן 8- כיתה ב' לא יכול להחזיק את עצמו עד חצות). האם זה בטוח?! הקהל שבא לשמוע את הIron Maiden זה לא בדיוק "הסבתות מהאגודה למען החייל".

אז יצאנו מוקדם, בשאיפה למצוא מקומות ישיבה, מאחור, ובדיעבד, אני לא מצטער לרגע, זה היה אחד הערבים המרגשים שיצא לי לחוות עם ילדי.

אז הProwlers? הם אחלה, ממש אחלה הגעתי ללא צפיות (בכל זאת להקת קאברים, ועוד ישראלית). והופתעתי לטובה, מה זה הופתעתי? ישר לפנים, הProwlers החליטו לבצע 1:1 את ההופעה המיתולוגית של מיידן מ85, את Live After Death.

הסט מתחיל בנאום של צ'רצ'יל ממלחמת העולם השנייה, ומיד מתחיל השיר הראשון Aces High ומכאן חגיגה אמיתית של שיר רודף שיר בביצוע פשוט לפנים, מהוקצע, מדויק לא פוספס כמעט אף תו מהיצירות המקוריות (וזה קשה, מסיר את הכובע חלק מהסולואים מורכבים בטרוף- גיטריסטים – שאפו). שיר רודף שיר והקהל באקסטזה מטורפת, מכיר את כל מילות השירים לא פחות מהלהקה עצמה, מה שיוצר חיבור מדהים של "יחד" ומטשטש את הגבול בין הלהקה על הבמה לקהל.

תוצאת תמונהואז מגיע השיר השביעי- זו היצירה המורכבת ביותר: Rime of the ancient mariner , יצירה זו  מבוססת על הפואמה של Samuel Taylor Coleridge 1772-1834, והיא אחת השירים הארוכים (אגב, לא מעט מהיצירות של מיידן מבוססות על ספרות, ושירה קלסיים),מדובר על כמעט 14 דקות של עליות, ירידות, חלקים מהירים מאוד עם קרשנדו של כלים שמזכירים ים סוער, וחלקים נוגים ועצובים ואטיים. כאן המקום להגיד שאפו גדול לסולנית  שירן, (קודם כל בחירה סופר חכמה) הטונים הגבוהים שהיצירה הזו בפרט וההופעה ככלל דורשות פשוט מטורפות, זו הייתה אחת ההפתעות הגדולות, עם ביצועים מדהימים ומדויקים עם כל המניירות של ברוס דיקנסון.

 

שאפו נוסף זה לבס – בואו נעצור רגע ונבין, בדרך כלל הבס פחות מוזכר או איך לאמר, פחות מובן לרוב האנשים שלא "חיים מוסיקה" הבס הוא כלי שתפקידו בדרך כלל לתת את הקצב, בדרך כלל הוא מחבר את התופים ונותן לגיטרות את מרחב הפעולה במרכז הבמה לנגן את השיר עצמו , כאן הבס מנגן גם חלקים גדולים מאוד מהמלודיה עצמה והופך לכלי מרכזי, אלון שולמן עשה עבודה מדהימה, סטיב האריס הבסיסט המקורי של מיידן, מחזיק סגנון נגינה הקרוי על שמו בשם galloping – הביצועים של שולמן היו מטורפים.

Sanctuary היה אחלה הפתעה, ביצוע שקצת היה שונה מהמקור (לדעתי), אבל אני מצדיע לבחירה בשיר הזה, אחד הפחות מוכרים מהאלבומים הראשונים שלא תמיד יצא במהדורות הרשמיות של האלבומים.

או שההופעה הייתה קצרה מידי (שעתיים) או שהזמן עבר ביעף – כך או כך ניגמר מהר מידי, יצאנו ורצינו עוד.

מיקום ההופעה עצמו היה גם הוא מוצלח, מקום קטן, אינטימי בתאטרון התמונע , מבחינת הסאונד היה לעילה ולעילה (יש לי תמיד חשש מהופעות במקומות סגורים, אני אכול טראומות מהופעות מטאל בהנגר 11)

חשבתם פעם למה אנשים הולכים להופעות?!

  • FUN, הכי פשוט הכי נכון, יוצאים לבלות, לשכוח מהיום יום המבעס שלנו, ולעשות משהו אחר, לשמוע מוסיקה, לראות אנשים וליהנות. מכאן יש הופעות שגורמות לך להרגיש דברים, שמחה, עצב, התלהבות. ויש את אלה שחורטות בך שינוי- את אלה אני זוכר שנים רבות. מה שאני אזכור זה שהילדון הקטן ביקש מהמורה לגיטרה שלו ללמד אותו את the Trooper, והגדול כבר מבצע על הבס בצורה כמעט מושלמת את אותו שיר בדיוק. אני את שלי קיבלתי ויותר. היה בטוח ובטיחותי לילדים?! אתם צוחקים, נכון?! היה יותר בטוח בהופעה מאשר עם הביבי סיטר בבית, הקהל חיבק אותם צילם איתם, צחקו איתם – אותה אווירה בדיוק של משפחה מחבקת כמו בהופעה האמתית של Maiden בחו"ל –We Blood Brothers!

היה מויי-כייף, ויותר מזה, מחכה להופעה הבאה (מבקש להיות זבוב על הקיר בבחירת הסט ליסט J ).

הסט ליסט:

  1. "Intro: Churchill's Speech"
  2. "Aces High" (מתוך Powerslave)
  3. "2 Minutes to Midnight" (מתוך Powerslave)
  4. "The Trooper" (מתוך Piece Of Mind)
  5. "Revelations" (מתוך Piece Of Mind)
  6. "Flight of Icarus" (מתוך Piece Of Mind)
  7. "Rime of the Ancient Mariner" (מתוך Powerslave)
  8. "Powerslave" (מתוך Powerslave)
  9. "The Number of the Beast" (מתוך The Number of the Beast)
  10. "Hallowed Be Thy Name" (מתוך The Number of the Beast)
  11. "Iron Maiden" (מתוך Iron Maiden)
  12. "Run to the Hills" (מתוך The Number of the Beast)
  13. "Running Free"(מתוך Iron Maiden)

בונוס : "Sanctuary" (מתוך Iron Maiden) – אגב בדיסק הבונוס של ההופעה המחודשת מ1995 הוא הופיע!

הדרן –  "Children of the Damned" (מתוך The Number of the Beast)

12.9.2016 – קווין ואדם למברט

האמת שבכלל לא חשבתי ללכת להופעה, Queen אחלה אין לי דבר אחד רע לומר עליהם, (וזה נס רפואי כשלעצמו). רק שאחרי לכתו של פרדי מרקורי לעולם שכולו טוב בשילוב מאות שקלים לכרטיס…. בחרתי לוותר. אין מצב לשים מולי איזה ילדון צעיר, כוכב ראליטי מחורבן ולמכור לי את זה כדבר האמיתי ,  יומיים לפני ההופעה ,שרית ואלי (זוג חברים מדהימים שלי כבר למעלה מ25 שנה) נתקעו עם כרטיס VIP ללא דורש והציעו אותו לי.

זה כבר יותר מידי, כאן כבר לא יכולתי לסרב, יש גבול, ומצאתי את עצמי מתארגן לקראת מה שהפך להיות אחת ההופעות הכי טובות שיצא לראות בשנים האחרונות.

חשבתי שעה ארוכה על אסטרטגיית נסיעה ויצאה מההופעה (ואין מצב שאני ניתקע 3 שעות אחרי ההופעה בניסיון לפלס דרך עם הרכב כמו ברוג'ר ווטרס עוכר ישראל 🙂 ), ניתחתי את כל החניונים באזור ודרכי גישה ואז זה היכה בי, רכבת(!)  הכי פשוט הכי קל, הכי נוח. אני רחוק מלסמוך על רכבת ישראל אבל אני חייב לומר שהיה מאוד נחמד. פרקתי את הרכב בתחנה, שילמתי 24 ש"ח טבין ותקילין ויש לי כרטיס הלוך חזור להופעה – תענוג !

כבר אחרי 2 שירים אדם למברט דיבר על הפיל הלבן בחדר, הוא לא פרדי מרקורי, גם לא היה, ולא יהיה והכי חשוב לא מנסה להיות. הם מנסים את הטוב ביותר שלהם לשמור על הופעה טובה ככול האפשר, המון מחוות לפרדי מרקורי (המון קטעי וידאו ארט, עם הקול המקורי שלו המשלבים בקולו של אדם למברט) – וההרגשה הכללית הייתה שעשו עבודה מדהימה, סופר טובה, משולבת, מקצועית ,מכבדת של פרדי מרקורי, לתת לאדם למברט את חופש הביטוי שלו, והתוצאה פשוט מצויינת.

לגבי למברט עצמו, הוא טוב, הוא ממש טוב, עם מנעד קולי מהנמוך ועד האופרה, המון כריזמה ויכולת. אדם עומד בפני עצמו, לא דומה לפרדי , לא יחליף אותו אבל מסוגל לבצע את כל השירים בלי שמץ של ירידה ברמה

בראיין מיי – הוא הסיבה האמיתית שהלכתי, אחד האנשים הכי מסקרנים, מעניינים ומרשימים שיש. נתחיל בזה שיש לקרוא לו "דר' בראין מי", כבודו הוא דוקטור לאסטרופיזיקה. שנית הרד ספישל, רד ספישל היא גיטרה ייחודית שבראין מיי "המציא" ופיתח, יש המון אגדות אורבניות על בניית הגיטרה משאריות עצים, המון שמועות על העבודה שהמודל הראשון ניבנה משאריות עצים במחסן של בריאן, בכל מקרה השילוב של אחד הגיטריסטים הכי טובים בתעשייה עם גיטרה יחודית, וסולו גיטרה של רבע שעה שבה בראיין מוציא, מפיק, מעקם, ושולח אלינו כל צליל שניתן להוציא מהמכונה המופלאה הזו, רק הוא שווה לדעתי כל שקל. הנה הדגמה מ1981 , והנה זו של 2015 – הזמן עצר מלכת ושימר את הכישרון של האיש האדיר הזה

ריגש – המחווה לדוויד בואי עם Under Presser – תענוג

ריגש 2 – רוג'ר טיילור המתופף המיתולוגי של הלהקה, הופיע עם מתופף נוסף צעיר יותר, נדיר לראות 2 מתופפים על במה אחת, וכאשר המצלמה התמקדה במתופף הצעיר יותר (שהיה פשוט מעולה, הפגין יכולות של מכונת יריה), היה פשוט משונה לראות שהוא נראה בדיוק כמו רוג'ר 35 שנה צעיר יותר, ואז זה מכה בך כמו מכה בבטן – זה בנו הצעיר, הוא מדהים, הוא מוכשר, ואתה מחייך חיוך (במקרה שלי חיוך מריר) איך הזמן נותן את אותותיו על כולנו.

הסאונד היה אחד הטובים שיצא לי לשמוע, 58 אלף איש שמעו את כל הלהיטים של קווין,עם המון וידאו ארט של איש שכבר מת, אנו הרגשנו הכי חיים שאפשר.

Nightwish – The Phantom of the Opera

מגיעה ללהקה פוסט ניפרד , אבל להצטמרר תמיד אפשר:

הסולנית – Tarja – לא שייכת לזן בני האדם, היא חלק מהאלים החדשים, אלה שמצליחים לגעת לך ישר בלב, לעלות למוח ולרדת לבלוטת הדמעות. זה בסדר לבכות בביצוע הזה, קורה לכולם.

🙂

קורנס מלא דמעות – מורן מגל

יש אמרה שאומרת שקשה ללמד כלב זקן תרגילים חדשים, מליצה הזו נכונה שבעתיים עבורי, הטעם המוזיקאלי שלי נשאר כשהיה מימי התיכון (העליזים?). ונשאר סביב הרוק הכבד, מטאל, ופסיכודאלי.

כאיש קשה ומריר 🙂 קשה לי לקבל או לאהוב מוסיקה חדשה, ואם יש דבר המסמר את שערי בתיעוב זה תכניות ראליטי, בעיקר סביב מוסיקה, נכון יצא לי לראות פה שם כמה פנינים, אבל הרוב המוחלט הוא ניסיון(רע) לדרמטיזציה של שיר מוכר, (בואו ניקח שיר שגדלנו עליו, נימתח אותו עם אקורדים וססטיין, ניתן חצי בית לזמר ללא ליווי להדגיש את היכולות, והנה עשינו Remake מדהים לשיר המוכר). רובם ככולם נשמעים מאולצים ורעים.

אבל הפנינה הזו תפסה את עיני מיד, בשל כמה דברים :

  • הלהיטים המנוגנים הם האהובים עלי, קרי רוק כבד, מטאל וכד'
  • הביצוע על הפסנתר – בואו נעצור כאן ונבין משהו חשוב, יש מלאנת'לפים ביצועי רוק כבד על פסנתרים בכלל וכלים קלסיים בפרט. כל יו-טיובר עם קצת יכולות מדגים שיר רוק כבד כוחני וחזק על כלי קלאסי וסוחט לייקים מהאספסוף הנרגש.
  • אולם כאן יש משהו קצת אחר, כאן יש עיבוד שונה של היצירה, רוצה לאמר, לא לוקחים ומנגנים את היצירה כהווייתה על פסנתר, אלה מעבירים אותה שלב, ומציגים אותה עם שירה ופסנתר כמשהו שונה לגמרי…

במילים אחרות, לקחנו יצירה סופר "כוחנית" "חזקה" "כעוסה" הפעלנו עליה פטישים וקורנסים בכור היתוך והפכנו אותה למשהו "מלטף" , "רגיש" , כמעט אימהי

ראיתי את מורן בהופעה, יחד עם ילדי הבכור (שמנגן על פסנתר), היה מרגש עד דמעות, שילובים של כינורות, תופים, כלים אלקטרונים וקלאסיים, ובהופעת אורח  יוסי סאסי הגיטריסט המיתולוגי של Orphaned Land וחברים נוספים.

לכו לקנות את האלבום שלה – כל שיר מלוטש.

מורן – תופיעי יותר בישראל, קשה לי למצוא מילים טובות על ישראל לרוב, חוץ מהעובדה שרובינו שם, ואנו מעריכים אותך , אנחנו לא מהחברים ששולחים SMSים לתכניות ראליטי, אבל באים להופעות, קונים את המוסיקה שלך ומתרגשים !

 

שבתאי הארנב והרמקולים החדשים

הרמקולים שלי :

רוב היום אני מבלה מול המחשב, כך שהיה ברור מצד אחד שאני זקוק לרמקולים יחסית קומפקטיים,  במחיר שפוי. מצד שני, אני לא מהמתפשרים על רמקולים הסיניים מKSP שנשמעים כמו צרצרים על LSD ועולים בהתאם. שנים רבות היו לי JBL מסוג Creature II

ואז אשתי שתחייה מונעת על ידי הילדים המשוגעים החליטו לגדל ארנב, בתוך הבית…

שבתאי הארנב מלבד העובדה הפשוטה שלקח למשפחה (לא לי) להבין שכמויות הטינופת המיוצרות על ידי גוש הפרווה לא משאירות בררה והוא הובל אחר כבוד לגינה, באקט נקמה אחרון החליט לכרסם לי את כבלי הרמקולים (כולל כבל החשמל, והשנאי), אלי הארנבים שיחקו לארנב ולצעירנו הרב שבתאי לא התחשמל.

אולם אני ניצלתי את ההזדמנות כבר לשדרג לסט רמקולים חדש, לאחר סקר שוק, התייעצות בפייס, ושיחות עם חברים המבינים התחום, נפל הפור. הרמקולים הבאים יהיו : AudioEngine A2  , המודל הספציפי שלי הוא "+" , הפלוס הוא חיבור USB ישירות , למחשב, קרי לרמקול יש מעבד קול יעודי עבורו. רמקול מדהים, מרשים, מגניב שנשמע פשוט מדהים, ככול שגודל הקובץ המושמע בו גבוה יותר (לדוגמה Loosless FLAC), רואים את העצמה האמתית של הרמקול ביכולת "לפתוח" עוד ועוד צלילים.

שמעתי את הרמקול את היבואן עצמו איש מקסים (ירון) ופשוט התמכרתי מאז ועד היום אני נהנה מהם.

הרמקולים לא זולים, אם רמקולים למחשב המתקראים איכותיים נמכרים ב450-600 ש"ח, כאן המחיר לפחות כפול, אבל לטעמי שווה כל שקל, בוודאי מי שחובב מוסיקה כמוני, שמבלה המון זמן מול המחשב. אני לא מהנדס אקוסטיקה מוסמך, אבל בהחלט מבין מה זה "נשמע טוב" ואת ההבדל בין זה ל"נשמע מעולה" וזה רבותי נשמע מעולה !

מה עוד חסר: בזמנו נגמר לי התקציב לSub Woffer להשלים להם, אז זה השלב הבא AudioEngine S8  , מחירו לא זול ואני חושב ומתלבט, והופך בדבר אם לרכוש אותם או לא ,(גם המחיר ואני לא בטוח כמה בס למעשה חסר לי, אם בכלל).

וחלומות, תמיד אפשר להגשים עם זה 

 עדכון חם 3.8.2017: אלי חברי הטוב, סחב על גבו כל הדרך מסן פרנסיסקו (על המים) את הסאב (15 קילו !)- AudioEngine S8 , והמערכת מושלמת. עומק הצליל שונה לגמרי והחוויה משודרגת. 🙂