קטגוריה: ספרי מדע בדיוני

את הסופר אין צורך להציג אני מניח, האיש שהכניס את הפורנו הקשה והשיסופים לעולם הפנטזיה (וקרא לזה "פנטזיה למבוגרים").

את "שיר של אש וקרח" או הסדרה "משחקי הכס" הנגישו לקהל המאותגר קריאה על המרקע מידי שבוע (ויש לי חשבון ארוך עם הסדרה שלא נפתח בפוסט הנוכחי).

אז לטובת סוף שבוע רגוע, באווירה קלילה והיתולית נזכיר את הספר "מסעות טאף" , טאף הוא סוחר, ממש איש מסחר ומוכר בכל רמ"ח אבריו, לא מלך, לא נסיך לא נסיכת דרקונים המתכופפת תחת עוצמתו של החאל…(הייתי חייב 🙂 ) פשוט סוחר פשוט…הוא מקריח, סובל מעודף משקל, אוהב בדידות וחתולים (פלא שאני מזדהה עם הגיבור?!).

בצורה משעשעת אפילו גרוטסקית טאף שם את ידו על "ספינת זריעה" טכנולוגיה קדומה המאפשרת לכל המחזיק בה כישורי הנדסה גנטית של כל מין המוכר בגלקסיה, מטעם הדברים כוחה של הספינה הוא לזרוע הרס עצום כנשק ביולוגי או להציל אקולוגיה שלמה. כישורי המסע ומתן של טאף מעוררים הערצה וצריכים להילמד בבית הספר למנהל עסקים, וכמובן שיבוט של חתול קורא מחשבות תמיד יכול לעזור בשעת המשא ומתן.

טאף עובר עם ספינתו האימתניית (30 ק"מ) ברחבי הגלקסיה, ובכל מקום לומד את ערכי התרבות, ההתנהגות , יחס לזולת – החברה המוצגת תמיד מכילה רעות חולות שניתן לתקן, התיקון איפה הוא אחד החלקים היותר משעשעים בספר. (ואולי ניתן להסיק מכך את היחס של מרטין לחברה או חלקים ממנה).

לא כל ספר צריך להיות "כבד", אלה דווקא הקלילים שנעים לקרוא בשפה קולחת משאירים יופי של טעם, אבל מי שישקע בספר, מעבר להומור ולקלילות ימצא בו כמה שאלות מרחיקות לכת על מין ביולוגי, על מסחר בכלל עם אנשים, גזעים ותרבויות אבל הכי מרתקת היא שאלה הכוח האולטימטיבי, כוח גדול= אחריות גדולה? הכוח תמיד משחית? האם יש לעשות מה שמצופה מאיתנו לעשות או מה שנכון? ומה בין המשפט הקודם מעביר את שיקול הדעת, משיקול דעת אנושי והופך אותנו לאלים?

ספר חובה לאיש המכירות המתחיל.

ונקנח בבדיחה:

על דלתו של מנהל כל-בו גדול דופק איש מכירות אשר מציע את עצמו לעבודה, "איזה כישורי מכירה יש לך? "שואל המנהל?

 עונה המוכר: "אני אחד המוכרים טובים בעולם, איני מבקש כלל משכורת, אני מבקש רק 12% מהרווח על מה שאמכור…". המנהל מסכים מיד להצעתו של איש המכירות התימהוני, והמוכר מיד ניגש ללקוח הראשון ומתחיל לשוחח עימו ארוכות,  לאחר כשעה של שיחה הלקוח יוצא עם חכה, ציוד דייג, סירת מנוע, אספקה, ציוד מחנאות ועוד כהנה וכהנה סחורה בשווי כמעט 100,000$, המנהל בתדהמה שואל את איש המכירות: "תגיד לי האיש הזה נכנס לכאן ופשוט רצה לצאת למסע דיג?!", "ממש לא" אומר איש המכירות "הוא בכלל ניכנס לקנות טמפונים לאשתו…"

"ו…" מקשה המנהל "מה הקשר,איך הצלחת למכור לו כל כך הרבה דברים?!"

"אמרתי לו שבכל מקרה סוף השבוע שלו הלך… עדיף לו לצאת לדוג…."

לכו לקרוא…

מקבץ הסיפורים האלה נכתבו בשנות ה70 ופורסמו כאוסף בשנת 1987.

יצא בהוצאת אופוס ב2005, תורגם על ידי יעל סלע-שפירו (עבודת תרגום טובה מאוד אגב)

קץ הילדות

איך מתחילים לספר או לבקר את (ה)אחד הספרים שהשפיעו עלי מילדות ועד בגרות.

אני מתקשה לסדר את המילים ואת שטף המחשבות לתהליך מובנה ומסודר.

נתחיל מהסוף – כן, לכו לקרוא, בכל גיל, גם אם אתם חובבי מדע בדיוני וגם אם לאו, נסו לחזור על הספר כל עשור ותגלו רבדים שונים שלא ראיתם קודם.

הסופר ארתור סי קלארק באחת מהיצירות הטובות ביותר בתחום המדע בדיוני, הספר קצר אגב באופן מפתיע (ולספר סיפור כל כך מורכב בקצרה היא אמנות בפני עצמה).

הספר מתאר את המפגש הראשון של המין האנושי עם תרבות חייזרית. כמו שנאמר על ידי סופר נערץ אחר "איני יודע אם אנו לבד ביקום, אולם אני יודע שאם התשובה תהיה כן או לא, חיינו לא ישובו לקדמותם".

הספר מתאר תרבות עליונה (אשר אינה נחשפת בתחילת הספר) אשר נוחתת על הכדור הכחול ירוק שלנו, מכאן מתחילות שלל שאלות (אתנו או נגדנו? להילחם או מבשרי שלום?!). כדור הארץ מגיע במהרה למצב של שלום עולמי ואוטופיה, זה טוב?! לא בהכרח.

האם האדם הוא אדון לגורלו? האם ההתעלות, הרצון להשיג יותר , הדבר שהופך אותנו לכל כך אנושיים היא תכונה חשובה או הבסיס שממנו התפתחות נוספת יכולה להביא לכליה?

האם המפגש עם תרבות מתקדמת מאתנו פי כמה וכמה תמיד תביא למצב שהתרבות הנחותה יותר תוכפף ותנוהל על ידי מה שהתרבות העליונה חושבת שטוב יותר עבור אותו מין?! (ומי אמר שסוגיה זו רלוונטית רק למדע בדיוני?).

יותר מהכול (לדעתי הצנועה) הספר עוסק ב"גבולות" , גבולות המין האנושי, הרצון להיות בשליטה, וההבנה מה אנו מסוגלים ומה אין אנו מסוגלים. האם אנו מסוגלים לתפוש תבונות, יכולות, מרחקים וזמנים אשר יוצאים מגבולות המוח האנושי כפי שהוא מוכר לנו כיום?! האם:" האדם אינו נועד להגיע לכוכבים"?! ומה קורה כאשר הוא חוזה בדברים שאין הוא אמור לגעת בהם או להבין בהם.

קץ הילדות אינו סיפור שמח , קץ הילדות הוא סיפור עצוב כמרומז משמו, והבגרות?! בבגרות תמיד אנו אומרים "הלוואי והייתי ילד ולא הייתי נחשף לתמונה האמתית והעגומה של העולם". באופן אישי לא פעם כשאני חושב על הספר ועל עצמי אני שואל, האם הבגרות הזו מבורכת? רוע הכרחי? ההבנה שלי כמבוגר מול התמימות הילדותית מעצבת אותי כאיש קשה יותר? פחות תמים, והאם הרוע הזה הכרחי והוא מה שופך אותנו מילד "תמים" לבוגר? (במקרה של הספר ,המין האנושי התמים הופך למין אחר לגמרי לאחר תהליך "ההתבגרות" , האם שווה הTrade off , האם בכלל יש בררה?).

בספר מושגת תפיסת "מוח העל" , הישות האלוהית אשר אינה נחשפת ישירות אל "המין הנחות" עצמו אלה רק דרך מתווכים, תפיסת "מוח העל" היא המענה של קלארק לדת, העולם הבא, נשמות והיכולת לקשר אותה למדע בעל יכולות אין סופיות (לאדם המתבונן).

לא מוסבר לעומר כיצד "מוח העל" עובד או פועל, המוח הוא המפתח לאחד הסוגיות המורכבות ביותר שקלארק דן עליהם בספרים נוספים "כיצד המין האנושי יכול לצאת ממערכת השמש", ויכולת ההתפקחות שלו (אופס שגיאת כתיב פרוידיאנית, כוונתי הייתה לכתוב "יכולת ההתפתחות שלו"),כמין מתקדם יותר? מין שונה לגמרי?

וכן, השטן הוא שליח הרוע, או זה שנועד להעביר אותנו שלה בהתפתחות?

הסופר עצמו הוא דמות מרתקת, PODCAST מדהים של "עושים היסטוריה" מוקדש לו.

הביקורת של רון ניב

הביקורת של ארן רהט

השיר של הPink Floyd  מהאלבום Obscured by cloud מוקדש לספר הזה

ומאמר על עבודותיו של ארתור סי קלארק כאן :

מהדורה ראשונה, הוצאת עם עובד, 1976. תרגום: ע. שם. 198 עמודים

מהדורה חדשה, הוצאת ינשוף, 2005. תרגום: דוד חנוך. 240 עמודים