פסח 2002, ביום שישי שלאחר ליל הסדר בו ארע הפיגוע הרצחני במלון פארק בנתניה, אלפי חיילי מילואים נקראו בצו חרום – למבצע "חומת מגן".
חטיבת המלואים של רונן, יחד עם גולני, שריון וכוחות נוספים לחמה במחנה הפליטים ג'נין.
הקרב על ג'נין היה קשה, מהקרבות הקשים במבצע חומת מגן.
בכניסה לאחד הבתים במחנה הפליטים, הגיעו חברי לשטח נחות, ונקלעו לקרב קשה. במהלך הקרב היו גילוי גבורה, חברות וקור רוח אבל תוצאות הקרב היו קשות מאוד, 13 מחיילי הפלוגה נהרגו בקרב.
ההספד הבא נכתב לאחר שחברי הטוב רונן אלשוחט נפל בג'נין במבצע "חומת מגן", טקסט זה פורסם בגיליון העמותה למשחקי תפקידים "גרגוויל" (גיליון 13 אפריל מאי 2002) ושוכתב שנית לטובת הבלוג.
הרבה הספדים כבר נכתבו על אהובים שהלכו לעולם טוב יותר, הרבה טיפולים ומחקרים נעשו על אלה שאיבדו חבר יקר. אצלי , הגבול בין עולם הפנטזיה לעולם האמיתי היטשטש בימים האחרונים, והגבול בין מציאות לדמיון נראה לי כל כך קרוב, כתבתי את הקטע הבא:
דבר הDM:
חבורת הSunset Smashers אשר מ1992 עוסקת בלהפוך את עולם המערכה, בדיוק למה שלא התכוון הDM, קיבלה מכה קשה.
הגנב הנערץ, ההוא שתמיד היה בצללים, ולא בחר להתבלט, עזב אותנו בהפתעה קשה.
קווים לדמותו:
בדרגות נמוכות ישנן דמויות אשר רוצים ומייחלים להגיע אל העוצמה והכוח על ידי מעשים הרואים, ממון רב או קסמים מרהיבים. Larn בחר לחיות בחשכה. אותה דמות אשר התייתמה בגיל צעיר בחרה להקדיש את חייה ללהטוטי רחוב, כיוס ופריצות. כל זאת על מנת לקיים אורח חיים בסיסי הכולל מזון, משקה (חריף),והימורים.
רצה הגורל וLarn התאחד עם החבורה, לא כדי לצאת למסע מופלא להכרת ה"אני עצמי" ולא בכדי לצבור עושר ועוצמה, זו פשוט הייתה החלטה ספונטאנית. שבריר שניה של הבלחה שניצתה במוח ספוג אלכוהול, או אם נשתמש במילותיו שלו :"בואו נעשה טיול בשביל הFunky".
Larn, שלא כמו דמויות אחרות בחר לנהל את אורח חייו בצללים, בחושך, רחוק מעין בוחנת. ותמיד כאשר החבורה נקלעה לקרב, היה Larn נעלם לכמה דקות ולפתע מגיח מאחורי האויב עם חרב מאיימת תקועה היישר בעורק הצוואר תוך כדי חיוך לגלגני. החיוך הזה סיבך את החבורה דרך קבע בצרות צרורות…
אחת הבעיות הייתה שLarn לא סבל מרגש אשר משותף לרוב הדמויות, ה"פחד", או "אימה" היו זרים לו. ולמרות שהעדיף תמיד להתגנב ולראות את גבו של אויבו, לעולם לא סרב לקטטת באר טובה, או לדבריו: "אני יורק לכל אחד מהראשים של ההידרה לעין – לכל השישה עשר !".
חברו הטוב של Larn היה Bradok הגמד, אשר הצטרף לחבורה לאחר ששבט הגמדים נידה אותו עקב עצבנות יתר וחוסר יציבות כרוני. יחדיו היו השניים שילוב של כאוס טהור משולב בזלזול מוחלט בכל ערך שהוא…
השניים חלקו בממון רב חבית קטנה של שיכר גמדים, וחבילת סיגרים שפילחו מהמקדש "הבלתי ניתן לחדירה" של.. הם לא זכרו כבר את השם, רק ידעו שהסיגרים קסומים הם, הרבה יותר מכל חפץ אחר, זה גרם להם להרגיש .. נו.. איך אומרים… טוב!
את אותו סיגר הם כיבו על פסל העכביש במקדש של Lolth ("אני לא סובל ג'וקים"). את אותם סיגרים הם עישנו בAtas כאשר החום היה נורא ולא היו מים כלל… ואת השיכר הם חלקו בקור המקפיא של Ravenloft.
כאשר גדלו השניים החליט Larn להקים גילדת גנבים סודית מתחת לטירה "רודפת הצדק והשלום" של חבורת הSunset Smashers, לאחר עשרות שעות אדם, מאות שעות משחק, ועזרה מכמה קוסמים רודפי בצע, בנה Larn שלוש קומות של מבוך מורכב וממולכד, מתחת לטירה ושם שכן ימים כלילות. מאז ועד היום אף אחד לא הבין כיצד לLarn היה הממון הרב בכדי להקים את הפרויקט. ועד יום זה, הסוד נישאר חסוי (רק הDM יודע את התשובה האמיתית).
כמו זוג נשוי אשר ברבות השנים מתרגל לכל הגחמות והקפריזות של בן הזוג, כך החבורה (והDM), התרגלו לLarn ולשיגעונות המטורפים, אשר הצילו את החבורה פעמים כה רבות.
Larn היה יוצא להרפתקה רק כדי לחוש את טעם החיים שוב, היות והעבודה השגרתית בניהול הגלדה לא התאימה לו מטעמים מובנים.
החיבה הגדולה ביותר של Larn הייתה לדרקונים, רצוי אדומים, כמה שיותר גדולים, וככל שהיו שחצניים יותר, רשעים יותר ואכזריים יותר, כך גברה ההנאה של Larn להיכנס למאורה חשוף, לנפנף באדישות מעושה בסיגר הקסום ולומר "תגיד אח שלי?! יש לך אש?". אף דרקון לא היה שותף להומור של Larn ובדרך כלל עשה הכל על מנת להפריד בין אבריו השונים. לרוב הדרקונים לא הצליחו כי השד (או הDM) יודע, שתמיד Larn הצליח לצאת מהמצבים המטורפים האלו.
Larn הפך לאחד הנדבכים הלא יציבים של החבורה. ובכל זאת היה משהו בקסם התמים של ההנאה האנרכיסטית, החיוך הלגלגני שעשה משהו לפאלדין חמור הסבר (אשר ניסה ללא הצלחה להטיף לדמות הכאוטית), לקוסם אשר רוב הזמן התלונן כמה בלאגן הוא עושה, ולעולם הפנטזיה שיצרתי, וLarn ניסה בכל כוחו שלא לציית לחוקיו.
תמיד נאמר שמשחק תפקידים משקף את כל המהווים והחלומות, אותם דברים אשר כל שחקן מייחל להם ולא יכולים להתקיים העולם האמיתי שם בחוץ. אבל שם בחיים האמתיים, כאשר הגיע צו ה8, לא היסס רונן כלל, לבש את המדים ולא את שריון עור הדרקון הכחול המפורסם שלו (אשר נילקח "בהשאלה" מדרקון כחול אדיר ממדים). וכאשר נפתחה עליו אש תופת רונן לא נסוג הצידה או הלך בצללים. אלה רץ בקור רוח אל התופת להציל את חבריו מפגיעות קריטיות.
- לכל אלף השדים רונן?! לא יכולת הפעם לפחות לסגת?
יש קרבות קלים ויש קרבות קשים, יש תמיד את המקרה המצער של "1" בגלגול הקובייה אשר יכולה לקבוע את מהלך החיים של כל דמות, אבל יש את אותם חדרים שלא נכנסים אליהם, אלה חדרים אשר נוצרו על ידי הDM רק על מנת להדגים לחבורה שיש מוקמות שלא נכנסים אליהם.
במקומות אלה הDM לא ממש מתכנן את הסיטואציה מתוך ידיעה (או תקווה) שהחבורה תפעיל שיקול דעת ולא תיכנס לשם. ודווקא לסמטה הזו נכנסת בביטחון מלא ובקור רוח, בגבורה עילאית, ועשית שביכולתך להציל את חברי המחלקה.
תמיד בעולם המערכה כאשר דמות נפגעת או נהרגת, ישנו תמיד "מוצא" אולם כנראה שבחיים האמיתיים הוכחת לנו בצער רב שזה אינו אפשרי, כאן הכהן האדיר אשר כוחות האל בידיו לא יכול היה לעשות Resurrect, וArktur הקוסם האדיר אשר מביס אלים במשרה חלקית לא יכול היה לעשות Wish, הוא ניסה, באמת שניסה…
זהו רק קצה הקרחון מ15 שנות משחק של הנאה, אימה, קסם והרפתקאות פנטסטיות. כל העלילות יכתבו ב"עלילות ה-Sunset Smashers בעולם הפנטזיה" ללא ספק זה יהיה ספר עב כרס, ומתי שהוא אכתוב אותו כאשר הדמעות יגמרו ויהיה לי הכוח.
רונן נהרג כאשר ניסה לטפל כחובש פלוגתי ולהציל את חבריו למחלקה במבצע "חומת-מגן" בג'נין. רונן השאיר אחריו משפחה אוהבת וחבורה אשר לעולם תתגעגע לגנב המדהים ביותר בעולם הפנטזיה. ולאחד האנשים הכי קרובים אלי, איתו חלקתי את החוויות, הדיכאונות והפחדים האפלים.
בהלוויה, לאחר מטחי הכבוד ולאחר שרוב האנשים כבר יצאו לדרכם להתמודד עם הכאב הקשה מנשוא,
הנחתי את סט הקוביות שלי בין רגבי העפר והפרחים, כשנצטרף אליו אי שם בעתיד, יהיו לנו קוביות להמשיך לשחק איתם…
רונן היום במישור גבוה יותר, כנראה צוחק על כולנו עם שיכר גמדים ביד אחת וסיגר ביד השנייה.
עוד ניפגש אח יקר, ונשחק שעות על גבי שעות על שולחן עמוס מפות, קוביות, אלכוהול (בשביל המחשבה הצלולה), והרבה אוכל לא בריא.
להתראות אח יקר
יומנו "המסעיר" של האיש השביר 