ברנדון סנדרסון נחשב לאחד מסופרי הפנטזיה הגדולים ביותר כיום (ובצדק), העבודה על שלושת הכרכים האחרונים של כישור הזמן (הסופר המקורי רוברט ג'ורדן נפטר), קנו לו מקום של כבוד כיוצר מוערך. ומכאן החלה היכרותי עימו.
אני מקפיד לשים את ידי על כל יצירה שלו, הפעם אכתוב על "הערפילאים", שבצדק נחשבת כאחת מטרילוגיות הפנטזיה הטובות ביותר שנכתבו עד היום. רגע לפני שניקח את הסקלפל, נחתוך דק דק ונשים מתחת למיקרוסקופ, מילה נוספת כללית על ספרי וסופרי פנטזיה:
היכולת המרשימה של הסופר היא "לעצב עולם" ייחודי, נכון ,כל סופרי הפנטזיה מייצרים עולם שלם בנגיעות המכחול הייחודיות להם, אבל הגדולה של סנדרסון היא היכולת לשכנע. כל פרט, כל תיאור, כל דימוי נשזר יחד לתיאור שלם ומלא של עולם דמיוני לחלוטין. רומח הדרקון(קרין), רייבנלופט, עולם המעמקים של סלבטורה, עולם הדיסק של פראצ'ט וכמובן הארץ התיכונה, כל אלה עולמות ייחודיים שהסופר בונה ומתאר מערכת אקולוגית, דמויות (לא תמיד אנושיות), כוחות (לדוגמה קסם או כישוף) וקשרים ביניהם. עיקר הגדולה של סנדרסון ועיקר כוחו הוא בבניית העולם הייחודי, שיוצר את הפלטפורמה לעלילה ולדמויות (שעשירות לא פחות).
הספרים בנויים כטרילוגיה קרי, כל ספר הינו ההמשך של קודמו. בסיום הספרים השני והשלישי ישנו סיכום קצר(בכל ספר) המתאר את אירועי הספר שקדם להם, כך שלא תמיד יש לזכור עלילה סבוכה ומסועפת, ישנו תקציר מנהלים לסייע לנו.
מגב הספר הראשון-"האימפריה האחרונה":
לפני שנים רבות קם גיבור שמטרתו הייתה להציל את העולם. אדם צעיר בעל מורשת מסתורית קרא תיגר נגד האיום העומד להחריב את העולם ולכסות אותו בחשכה.הוא נכשל.
באלף השנים שחלפו לאחר מכן, העולם הוא שממה של אפר וערפילים, ובראשו עומד המנהיג בן האלמוות הידוע רק בכינוי השליט הגדול. כל מהפכה שנעשתה מולו נדונה לכישלון.
אבל באופן כלשהו, התקווה ממשיכה לחיות. תקווה שמעזה לחלום על קץ האימפריה ואפילו על מותו של השליט הגדול. מהפכה חדשה מתוכננת בחדרי חדרים על ידי אחד הפושעים המבריקים ביותר שחיו אי פעם חי, וגיבורה בעל כורחה, נערת רחובות שחייבת ללמוד להשתמש בכוח האלומנטיקה האצור בה, כוח הערפילאים.
גיבורי הספר מסוגלים לעכל מתכות (- היכן ההיגיון הביולוגי -WTF?) ולפלוט אותם בתור קסם, אין יותר גרוטסקי מזה, קראתי לא מעט מערכות קסם שונות ומשונות, וזו ה"מופרעת ביותר" שיצא לי להכיר מצדו שני הכתיבה של סנדרסון היא כל כך מעולה שחוקי העולם "חלים" על הקורא כאילו מאז ומעולם היו שם. המוטיב של יצירת עולם לא הגיוני בעליל אבל מתואר ברמת דיוק של כל פרט, הוא אחת היכולות המרשימות ביותר שיצא לי לקרוא ורק התכונה הזו לבד מדרגת את סנדרסון כאחד מסופרי הפנטזיה הטובים ביותר היום.
העלילה? אם הייתי צריך לתאר אותה, חבורת רחוב, פושעים ונוכלים חוברים יחדיו להפיל שלטון רשע ששולט כדיקטטור עריץ ואכזר כבר 1000 שנה? היש יותר קלישאתי מזה? – אין תענוג גדול מהיכולת לקחת סיפור פשוט ומכאן להכיל רשת דייגים שלמה של קשרים, תיאורים, יחסים בין הדמויות, עומק ולפתע מהציניות המלגלגת על פנטזיה אפית שבדרך כלל שטוחה(לדעתי כמובן), הקורא צולל אל תוך עומקים סוערים של פרטים, רגשות ודימויים – זה בדיוק הכוח של פנטזיה שכתובה היטב. לקחת את הקורא תוך כמה דפים, אל עולם אחר, עולם שבו ניתן לחוש, להריח, לשמוע ולראות מימד אחר, חסר הגיון בעולמנו אנו, אבל מתחבר לתצרף מלא והגיונית בספר הפנטזיה.
ואז בספר השני, העולם ניפתח, ניפתח לזוויות חדשות לחלוטין של העימות, התאולוגיה, מי הרע האמיתי?
עימות "אפי" של חבורה עניה המצילה לכאורה של העולם מפני שלטון הרשע הוא רק קצה הקרחון של מורכבות העולם שחושף לנו סנדרסון, המאבקים, הפוליטיקה והתככים שלובים זה בזה בהמון קרבות, דם אסטרטגיה וטקטיקה. ההתפתחות הטבעית של הדמויות והעיקר של גיבורת הספר = "ויין" מילדה עניה לאשה חזקה, העומדת על שלה, הולכת אחרי ליבה הופכת את הפנטזיה הקלאסית למודל לחיקוי והזדהות (לא עם ההחלטות בלבד, אלה עם הקונפליקטים אשר הופכים את כל העלילה להרבה יותר "חמה ואנושית" ויין שומעת נבואות, רואה דברים שונים ומשונים בערפילים, לא רוצה לדמות לשאר חבריה ונמצאת על פרשת דרכים, בדרך כלל חלקה השני של טרילוגיה הוא החלק שבו הספר "מאט" נותן לדמויות את המרחב להתעגל ולהתפתח יותר, כאן הקצב נשמר מהיר מאוד, וכמויות השינויים בעלילה והיכולת של הסופר להכניס אותנו למצבי חרדה, כאב ודאגה הפכה את החלק הזה למדהים ושונה בעיני. הקרב המתואר לקראת סוף החלק הII הוא אחד הטובים שנכתבו אי פעם בעולם הפנטזיה…
בחלק השלישי, המעגלים שנפתחו מתחילים להסגר לאט לאט, ואז אולי מתחילים להבין את גדולתו האמתית של הסופר אשר לא משאיר אבן אחת לא הפוכה, הכל מתחבר לכדי תמונה אחת כוללת אשר מרכיבה לנו את חלקי הפאזל המסובך שניבנה בשני הסיפורים הקודמים…
את ה100 העמודים האחרונים קוראים בנשימה אחת, זה לא בושה לבכות לקראת הסוף, לפחות 5 מכרים שלי אמרו שזה נגע בהם בנקודות הרגישות ביותר. בסוף העלילה אמורה להיות בדרך כלל "הזיכוך" "הקתרזיס" של הסיום, וכאן הסופר, בכישרון מטורף קורע לנו את הלב ומגיש לנו אותו בפרוסות דקות על מנת שנוכל לנתח בדיוק את כל עלילת התצרף המשוגעת הזו. נסיים כאן , לא כי הסתיימו הגיגי אלה כל תוספת תיצור ספוילר וחבל.
חברי הטובים מ"בתולי פנטזיה" גרסו כי לוקח יותר מ50 עמודים על מנת להיכנס לעולם (בניגוד למה שכתבתי ברישה של הדברים, שלי לקח רק כמה דפים להיכנס לעלילה), אני מניח שזה תלויי זווית ראיה או ניסיון עם קריאת הז'אנר הזה, כך או כך מדובר על אחת הטרילוגיות הטובות ביותר שקראתי, ואני ממליץ לכולם לקרוא אותם (גם אם אתם חובבי פנטזיה או גם אם זו ההכרות הראשונה עם הז'אנר מסוג זה).
Mark my Words זו שאלה זמן עד שיעשו מזה יופי של סרט (ומעניין לראות אם אפשרי בכלל להציג על המסך אפילו מאית העושר הספרותי המתוארת בטרילוגיה), ויתנו הזדמנות גם לאלה שלא ניחנו ביכולת לקרוא ספרים ליהנות מפרי עמלו של סנדרסון.
בעולם הערפילאים ישנם ספרים נוספים שטרם תורמו לעברית :
חלקי הטרילוגיה:
- האימפריה האחרונה- נכתב במקור ב2006 אופוס-2011 , 592 עמודים.
- באר האלוהות – נכתב במקור ב2007, הודפס בישראל 2012, 717 עמודים.
- גיבור העידנים –נכתב במקור ב2008, הודפס בישראל 2012 , 717 עמודים.
תרגם (לעילה ולעילה) – צפריר גרוסמן
יומנו "המסעיר" של האיש השביר 