אוטוטו תצא ההופעה של הProwlers המעולים, שם ינוגן אלבום המופת של מיידן , Seventh Son of a Seventh Son
וביום סגרירי וקודר זה אין טוב מאשר להאזין לטוב הזה וקצת לסקר אותו למען הדורות הבאים:
אז רגע לפני בליל המידע, ולפני צלילת העומק והניתוחים , חשוב לי לציין – זה האלבום האהוב עלי ביותר של מיידן.
המסתורין ,בחירת המילים ושילוב של מלודיקה וקצב משתנה לצד טקסטים מורכבים עושות את האלבום הזה יצירה מוזיקלית לא פחות מאשר יצירה ספרותית מדהימה.
באלבום ישנן אין ספור אזכורים למיתולוגיה ולמיסטיקה, לתנ"ך, לברית החדשה ,נבואות, חזיונות וגלגול נשמות.
בחירת המילים לא "מרחמת" על קורא האנגלית הבינוני וכתובה באנגלית ספרותית לא פשוטה , בתור ילד מצאתי עת עצמי שעות ארוכות נלחם במילון (ההוא העבה, עם 1000 הדפים לפני עדן האינטרנט) על מנת לפרש את הטקסטים המסובכים של השירים. כמו כל אלבום של מיידן גם כאן החלק הוויזואלי של עטיפת האלבום הקפואה שווה ניתוח מעמיק בפני עצמו.
אז קחו נשימה עמוקה, כמו כל דבר של מיידן, הרובד הגלוי, רק מרמז על מה שנימצא מתחת…
שם האלבום- הבן השביעי של הבן השביעי מדבר על אדם מיוחד אשר ניחן על פי אגדות ופולקלור בכוחות מאגיים על אנושיים. הבן שביעי וכוחותיו נידונו בתרבויות שונות ומדינות רבות בקצרה:
איטליה – הCiarallo – היה הבן השביעי אשר ניחן בכוחות כישוף וזימון נחשים (הם שאלתם את עצמכם מאין רולינג שאבה את המיתוס לספרי הארי פוטר.., רגע אמרנו רולינג? גם ג'יני ויזלי היא הבת שביעית של שושלת ארוכה של בנים ובנות שביעיות שנועדו לגדולות…).
אירלנד – הבן השביעי של הבן השביעי הינו מרפא מוכשר ("He has the Power to heal").
אזכור נוסף תרם הסופר טרי פראצ'ט בספרי עולם הדיסק לבן השמיני של הבן השמיני (בקריצה למיתוס הזה) – הבן השמיני בספריו הינו קוסם רב עוצמה כל כך עד שלאחר חורבן כל העולם כמעט, מבין גיבור הספר כי העולם החומרי "קטן" למידותיו ונעלם למימד אשר יכול להכיל את כוחותיו.
האזכור שאני אוהב במיוחד, (ניסיון מצטבר במיידן, והבנה כי ספרות המדע הבדיוני היוותה השראה ללא מעט שירים ואלבומים). האזכור של רוברט היינלין (1970) בספרו הקצר I Will Fear No Evil, גיבור הספר הוא בן שביעי של בן שביעי.
אהה כן, ויש גם את גרסתו של Steve Harris , מדובר כמובן על האלבום השביעי של הלהקה, וסטיב האריס לאחר קריאה בספרו (מדע בדיוני!) של אורסון סקוט קארד – הבן השביעי (אורסון סקוט קארד התפרסם בעיקר בשל יצירת המופת "המשחק של אנדר" אשר עובדה ליצירה קולנועית).
ישנן עשרות אזכורים נוספים המופיעים בWIKI ותקצר היריעה מלהרחיב.
על כל פנים, ברור לחלוטין מדוע מיידן בחרו שם זה , לאלבום קונספט מיסטי.
האלבום הוקלט ב1987 ויצא ב11 לאפריל 1988 על ידי חברת EMI, זהו האלבום האחרון שמנגן בו אדריאל סמיט' (עד שחוזר שנית לBrave new World בשנת 2000), מבחינת מיידן מדובר על סיום התקופה הראשונה – העשור הראשון – The First Ten Years. כאן בעצם נחו היסודות לתקופה הבאה שתגיע (על כך בפרק אחר).
השיר Seventh Son of a Seventh Son – הוא שיר הקונספט של האלבום, השיר מורכב סבוך, בעל מקצבים משתנים, ולמעשה מספר סיפור או עלילה שלמה בשיר שלם, אשר מתארת לנו את קונספט האלבום כולו.
קצת על האומנות ועטיפת האלבום – ההנחיות שניתנו לDerek Riggs על ידי מנהל הלהקה Rod Smallwood היו "צור משהו סוראליסטי ומוזר" – ולמעשה ניתן לו חופש אומנותי מלא. עטיפת האלבום מושפעת מחלקו הקפוא של הגיהינום (חלקו הקפוא של הגיהינום הינו המעגל התשיעי ביצירה הקומדיה האלוהית של דנטה, חלק הראשון Inferno). כאשר כל שאר הEddies מהאלבומים הקודמים מופיעים קפואים על עטיפת אלבום זה.
Eddie מתואר בעטיפת אלבום זה, מחזיק "תינוק" (סמל ל"Re-incarnation") ותפוח (סמל לגן העדן) נימצא באזור הלב, התפוח הוא אדום וירוק בצורת יין וינג ("The good or the Evil which path will he take?"). ראשו של אדי בוער מאש (כאן ביצירה הומז' לארתור בראון). בחלקה האחורי של העטיפה ישנו עוף מים המנסה לטרוף דג, התמונה קפואה כמובן ומנציחה את מוטיב הסוריאליזם של הזמן, ועל ידה וספר עב כרס עם סימניית עור.
את הספר הזה אנו מוצאים פתוח בעטיפת הסינגל The Clairvoyant ("בעל תפיסה על חושית").
אפשר להמשיך עוד ועוד ולנתח כל שיר לעומק, אבל הטיפ שלי – שמעו את האלבום, התעמקו במילים, הביטו באומנות שיצר לנו Riggs – תחוו את החוויה
ניפגש בהופעה
| 1. | Moonchild | ברוס דיקינסון, אדריאן סמית' | 5:39 |
| 2. | Infinite Dreams | 6:09 | |
| 3. | Can I Play with Madness | האריס, דיקינסון, סמית' | 3:31 |
| 4. | The Evil That Men Do | האריס, דיקינסון, סמית' | 4:34 |
| 5. | Seventh Son of a Seventh Son | 9:53 | |
| 6. | The Prophecy | האריס, דייב מארי | 5:05 |
| 7. | The Clairvoyant | 4:27 | |
| 8. | Only the Good Die Young | האריס, דיקינסון | 4:42 |
הנה ביצוע של חברי HellScore במחרוזת שירי Iron Maiden. על Iron Maiden אפשר לכתוב המון דברים, בעיקר על עצמת המוסיקה עצמה, המורכבות של כלי הבס והתופים והעבודה שיש 2 Lead guitar. תוסיפו לזה לפחות 15 אלבומי סטודיו, ושירים עם אנגלית ברמה גבוה וספרותית, לצד קול האופרה של הסולן ותקבלו שילוב מורכב , מורכב מאוד. לזקק מה"רעש" את ההרמוניות, הפוליפוניות וכל אותם מילים ארוכות שהופכות את המוסיקה "נעימה לשמיעה"
זה בהחלט נשמע כמו "כישורים רכים" או קשה מאוד לשיפוט אבל מסתבר שיש סולם שלם של דרכים לשפוט את היצירות השונות. ואלה, (המורה למוסיקה של יובל) אמרה וצדקה שהחלק החשוב הוא לשמוע את המתמודדים האחרים, על מנת לנתח ולהבין את היצירות של כולם, ובהתחלה יצירות שנראו לי מרשימות מאוד ובעלות ביצוע לא פחות ממושלם לאחר שהוסבר לנו מה בדיוק צריך לשמוע, היכן החלקים הרכים היכן החלקים הנוקשים של היצירה נחשפים לפנינו גוונים נוספים עמוקים הרבה יותר מאשר "שמיעה שטוחה". גם ההערות לתלמידים לא נוגעות לרוב לביצוע הטכני (קרשנדו ,פיאנו, פורטה) אלה נוגעות לביצוע הרגשי , תראה כועס, תגיש מהוסס, בחלק הזה תראה כאילו אין לך חשק, ולאחר מכן נוגה ועצוב.
יומנו "המסעיר" של האיש השביר 