יש אמרה שאומרת שקשה ללמד כלב זקן תרגילים חדשים, מליצה הזו נכונה שבעתיים עבורי, הטעם המוזיקאלי שלי נשאר כשהיה מימי התיכון (העליזים?). ונשאר סביב הרוק הכבד, מטאל, ופסיכודאלי.
כאיש קשה ומריר 🙂 קשה לי לקבל או לאהוב מוסיקה חדשה, ואם יש דבר המסמר את שערי בתיעוב זה תכניות ראליטי, בעיקר סביב מוסיקה, נכון יצא לי לראות פה שם כמה פנינים, אבל הרוב המוחלט הוא ניסיון(רע) לדרמטיזציה של שיר מוכר, (בואו ניקח שיר שגדלנו עליו, נימתח אותו עם אקורדים וססטיין, ניתן חצי בית לזמר ללא ליווי להדגיש את היכולות, והנה עשינו Remake מדהים לשיר המוכר). רובם ככולם נשמעים מאולצים ורעים.
אבל הפנינה הזו תפסה את עיני מיד, בשל כמה דברים :
- הלהיטים המנוגנים הם האהובים עלי, קרי רוק כבד, מטאל וכד'
- הביצוע על הפסנתר – בואו נעצור כאן ונבין משהו חשוב, יש מלאנת'לפים ביצועי רוק כבד על פסנתרים בכלל וכלים קלסיים בפרט. כל יו-טיובר עם קצת יכולות מדגים שיר רוק כבד כוחני וחזק על כלי קלאסי וסוחט לייקים מהאספסוף הנרגש.
- אולם כאן יש משהו קצת אחר, כאן יש עיבוד שונה של היצירה, רוצה לאמר, לא לוקחים ומנגנים את היצירה כהווייתה על פסנתר, אלה מעבירים אותה שלב, ומציגים אותה עם שירה ופסנתר כמשהו שונה לגמרי…
במילים אחרות, לקחנו יצירה סופר "כוחנית" "חזקה" "כעוסה" הפעלנו עליה פטישים וקורנסים בכור היתוך והפכנו אותה למשהו "מלטף" , "רגיש" , כמעט אימהי
ראיתי את מורן בהופעה, יחד עם ילדי הבכור (שמנגן על פסנתר), היה מרגש עד דמעות, שילובים של כינורות, תופים, כלים אלקטרונים וקלאסיים, ובהופעת אורח יוסי סאסי הגיטריסט המיתולוגי של Orphaned Land וחברים נוספים.
לכו לקנות את האלבום שלה – כל שיר מלוטש.
מורן – תופיעי יותר בישראל, קשה לי למצוא מילים טובות על ישראל לרוב, חוץ מהעובדה שרובינו שם, ואנו מעריכים אותך , אנחנו לא מהחברים ששולחים SMSים לתכניות ראליטי, אבל באים להופעות, קונים את המוסיקה שלך ומתרגשים !
יומנו "המסעיר" של האיש השביר 