אני כותב את הסקירה הבאה בבוקר לאחר ההופעה. כולם סביב ישנים ואני מלא אדרנלין.
את ההופעה שילבנו עם טיול בסלובניה וקרואטיה, שילבנו, כן , אכן, זה אומר שלא הגעתי לבד , הגעתי חמוש בשני ילדי המקסימים (14 , 10) .רק ההגעה לאולם הייתה הרפתקה בפני עצמה – ביקורת מעברי גבול, דרכונים, כבישי אגרה נסיעה בנוף ירוק ונהרות פסטורליים.
ההופעה התקיימה בתוך אולם סגור (עצום) הנקרא Arena Zagreb אשר מכיל עשרות אלפי אנשים. בשל העובדה כי מדובר (אולי) במזרח ארופה הכרטיסים היו זולים יחסית. השקעתי ומצאתי את עצמי בVIP Saloon (חדר פרטי של כ15 איש ביציע העליון, אשר משקיף על הבמה – מלמעלה (שינוי מרענן).
רק מה – אף אחד לא ידע היכן ממוקם היציע. והכרטיסנים ואנשי הביטחון המקומיים לא יודעים מילה אחת באנגלית…, מצאתי את עצמי נגרר עם הילדים בקומות שונות בתוך מבוך אמיתי של אולם ענק, מעליות מסומנות שמגיעות לחדרים "סודיים", הגענו לאיזור הקיטריינג של צוות ההפקה של מיידן, הגענו לאולם החימום של ניקו (לפני ההופעה – לא לדאוג עצרו אותנו בזמן…). וכמעט מצאנו את עצמינו בBackstage ממש, עד שאחד מאנשי הצוות של Iron Maiden ליווה אותנו לאן שצריך (והיה אדיב מאוד עם אנגלית מהירה) – כאשר אתה חמוש בשני ילדים קטנים, כולם הרבה יותר סבלניים אליך. הקהל היה מגוון מאוד, המון אנשים בוגרים לצד ילדים קטנים, ניתן היה לראות 3 דורות של מעריצים, אנשים הקרובים לגיל 60, יחד עם ילדים בני 9-10. קשה העביר חווית רוק כבד "לכל המשפחה" אבל זה בדיוק מסכם את החוויה.
לאחר ההגעה אל "המרפסת המפנקת" נישקף נוף של עשרות אלפי אנשים מלמטה. את הופעת החימום הפסדנו בניסיונותינו לאתר את מיקום ה VIP, והנה עוד רגע מיידן עולים. הפתיחה של Doctor Doctor , הנאום של צ'רצ'יל, והנה מתחיל Aces High עם מטוס ענק הנימצא מעל במה וכולם פעורי עיניים וצורחים את השירים.
זו הפעם השלישית שבה אני רואה מיידן (ולדעתי הטובה מכולם). אחד הדברים שבולטים בהופעה היא ההשקעה העצומה בתפאורה והפירוטכניקה. החוויה הכוללת היא של הופעה מקצועית בטירוף, כל תו, כל אפקט, כל התפאורה מסונכרנת על מנת להביא לקהל את ה"סיפור" , הסיפור של מורשת עשייה של 40 שנה.
Iron Maiden תמיד היו בשבילי לא רק מוסיקה מדהימה, אלה עומקים שלמים, אנגלית ברמה מאוד גבוהה, Reference לספרים, שירים, הסטוריה ותרבות.
המופע הזה מספר סיפור – אותו סיפור של עומק תרבותי שהזכרתי. ברוס התייחס לזה לאחר השיר הראשון ואמר " זו הפעם הראשונה והאחרונה שאני מתכוון לדבר בהופעה, אני רוצה שתחוו את הסיפור, את התרבויות, ואת המסר שכל אחד מכם יקח למקום שלו. הגענו לעשות עבודה ולא נבזבז לכם את הזמן על דיבורים".
מכאן מוגש סט ליסט של 16 שירים, שכל אחד מהם נבחר בקפידה, ומייצג חלק מסיפור , תקופה ואלבומים שונים.המרכיבים יחד את נרטיב המורשת של מיידן.
סטיב האריס – הגיבור האמיתי שלי. האיש מצליח להפוך את הבס לLead guitar עם הופעה מצויינת (לא אשכח את Clans Man שסטיב מחזיק בס אקוסטי וPrecision Bass במקביל ועובר בינהם).
ברוס שר, קופץ ומשתולל כאילו לא עבר את גיל ה30 והלהקה עצמה מתפקדת כמו מפלצת הרוק של שנות ה80-90.
מסיבה לא ברורה -במשך כחצי הופעה, כחלק מהתפאורה ניקו היה מאחורי "בד הסוואה",לא היה ניתן לראות כלל – פשוט מדכא.
פינת התרבות – כמעט בכל הופעה של מיידן ישנו שיר אחד, המכונה "היצירה" השיר הזה ארוך באופן מיוחד (במקרה הזה מעל 11 דקות) ובדרך כלל מספר סיפור שלם מאחורי השיר. השיר בהופעה זו, היה מיוחד מאוד מדובר על השיר "Sign of the Cross" אשר פרושו המילולי הוא "סימן ההצטלבות" אשר כל נוצרי מכיר ומסמן בעצם את ארוע הצליבה. השיר מכיל בתוכו אין ספור מראי מקום תרבותיים אל ספרי הברית החדשה ולסרט "שם הורד",קריאה נוספת למיטבי לכת
את השיר המקורי שר (1990) Blaze Bayley ולא ברוס הסולן האלמותי של הלהקה, ולכן היה מפתיע מאוד לשמוע אותו. השיר בוצע עם קטעי הפתיחה והסגירה הגרגוריאנים בדיוק כמו באלבום המקורי (The X Factor) , אלבום שחטף אגב הרבה מאוד ביקורת שלילית דאז) והיה מדהים לשמוע אותו, לא רק בקולו של ברוס , אלא גם בדרך שבה הוגש.
אני יכול לאריך ולכתוב עוד ועוד אבל…נעבור להתרשמות של דור ההמשך:
הביקורת של אלון (9) – הכי אהבתי את קרב החרבות בין ברוס לבובת האדי הענקית בשיר The Trooper.ואת הפסל הענקי שהופיע בשיר הנושא Iron Maiden .
הביקורת של יובל (14) – אהבתי מאוד את ההופעה כולה, הכל היה מדהים, וגם הילדה הקוראטית היפייפה שרקדה לידי כל ההופעה… (גם היא הגיעה עם אביה) – אין ספק -רוק כבד מחבר אותנו
לסיכום – היה מדהים, עמוק, מרגש , הילדים יצאו מרחפים, לא נותרו לTour הזה כמעט הופעות , מי שיכול לתפוס אותם בלונדון – רוצו
יומנו "המסעיר" של האיש השביר 