טאו אפס – (אחי , אין ברקסים) – פול אנדרסון

בעתיד הלא רחוק ,כדור הארץ מיושב כולו וכך גם הכוכבים הקרובים אליו, האוכלוסייה האנושית גדלה בקצב אקספוננציאלי והמשימה היא למצוא כוכבי לכת נוספים המתאימים להתיישבות המין האנושי.

הנעה בין כוכבית אפשרית (חפשו בגוגל  – "מגח בוסארד")וכך מחפש המין האנושי מקום חדש לרבוץ ולהתרבות ,החללית "ליאונרה כריסטין" יוצאת למסע התיישבות עם צוות אנושי שמטרתו ליישב כוכב לכת זר.

בחללית כמה עשרות אנשים במספר שווה של גברים ונשים, כאשר החללית אמורה להאיץ בחצי הראשון של המסע ולהאט בחלקו השני. עד כאן יופי של שלד עלילתי, רעיון חביב וידוע אשר ניתן לשזור לתוכו עלילה מרתקת של יחסים סבוכים בין הדמויות בתוך המרחב המוגבל של החללית, הרפתקאות וכ"ו.

כאן המצב קצת שונה, הספר שייך לסוגת "מדע בדיוני קשה" רוצה לומר – הנה מתחילות המשוואות והפיסיקה. נכון יותר לכתוב : אם אינכם אוהבים ראליסטיות קשוחה כמו חוקי הפיסיקה בעלילה בדיונית, כנראה שהספר הזה אינו בשבילכם.

אם המילים "מהירות האור" , או יחסויות מדליקים אתכם המשיכו לקרוא.

כאשר החללית תוך כדי האצה עוברת בתוך ערפילית מתרחשת תקלה טכנית אשר משביתה את מערכת ההאטה והבלימה של החללית, ולמעשה מתקבל מצב – שהחללית מאיצה ומאיצה ומאיצה (אני משתמש במילה האצה שלוש פעמים במקום במשוואות…). ובמקום המסע המקורי שאמור היה להתרחש 10 שנים (חמש שנים הלוך וחמש שנים חזור), יש לנו לפתע חללית שאינה יכולה לעצור ולמעשה מאיצה למהירות אין סופית (המהירות התאורטית הגדולה ביותר היא מהירות האור) וכאן מונח "הזמן" מקבל משמעויות חדשות לגמרי.

אתנחתא להסבר : הספר עוסק ומציג את אחת הבעיות הקלאסיות של אלברט איינשטיין (נו ההוא עם השפם השיער המוזר והגאונות). איינשטיין גרס שהזמן זורם בצורה שונה בהתאם למהירות הנסיעה (מדובר על נסיעה בן כוכבית במהירויות אדירות ולא נסיעה במהירויות המוכרות לנו ביום יום – אלה מצייתות לפיסיקה הניוטונית), כלומר הזמן על כדור הארץ עובר מהר הרבה יותר מאשר הזמן על החללית המאיצה, (חפשו בגוגל פרדוקס התאומים).

מהו הטאו על שמו ניקרא הסיפור?! הטאו הוא ההפרש בין מהירות האור למהירות הספינה, כאשר הטאו שווה לאפס, אין הבדל בין מהירות הספינה למהירות האור, כאשר החללית שלנו טסה במהירות האור, כאן מבחינה פיזיקלית מתחילה המופרעות האמיתית, היות והזמן החולף ביקום הופך להיות מהיר מאוד (שואף לאינסוף), הזמן על הספינה עומד מלכת.

בסופו של דבר מוצאת המשלחת את היקום מגיע אל סופו, נולד מחדש ושם מוצאים חברי המשלחת מקום מחייה הולם. סוף טוב הכל טוב.

האם לקרוא?! העלילה נעה בין ההסבר הפיסיקלי הקשה לבין הדמויות עצמם והחוויות שהן עוברות, מבחינת הדמויות מדובר כאן על מדע בדיוני קשה פשוטו כלשונו, הדמויות חד ממדיות, עונות כמעט לכל הסטראוטיפים כאשר אפילו תיאורי הסקס בספר סופר מכאניים (אגב, הדבר מאפיין את ספרי המדע הבדיוני הקשה בתקופות אלה).

אני ממליץ על הקריאה בעיקר על מנת לחוות את תיאורי הסופר "מה קורה כאשר מאיצים לאינסוף" ולא כספר עלילתי פשוטו כמשמעו.

לחובבי מדע בדיוני קשה– קריאת חובה.

טאו אפס – נכתב ב1970 ע"י הסופר פול אנדרסון

הוצאת ינשוף, תרגום :רז גרינברג 238 עמודים.