מטאל לצד א-קפלה – לזקק את הרעש

מוסיקת רוק או מטאל מכונה בפי רבים – רעש, המון רעש.

הלכתי עם הילדים(AKA אוסמה ופרעה), לשמוע 3 להקות קסומות בערב אחד במוצאי שבת האחרונה (כי יש דברים חשובים יותר מבית ספר…), את הProwlers אין צורך להציג, כתבתי עליהם בהרחבה כאן , הצטרפו אליהם חברי להקת Hartsbane לכמה ביצועים מרשימים(לב הסולן – מעולה), אבל החלטתי לכתוב ולהרחיב דוקא על החוויה של שמיעת להקת Hellscore, להקה ששרה רוק כבד ומטאל ב-אקפלה -ללא כלי נגינה כלל.

בטרם נשאל את עצמינו מדוע כל אחד חווה את המוסיקה בסגנון קצת אחר , נבין רגע מה כלים נגינה חשמליים עושים למוסיקה?

השינוי מכלים קלאסיים לחשמליים עובד בשתי צירים: בציר הראשון אי שם בעבר הרחוק עוצמת הקול לא הייתה מספקת, היה צורך ב8 כנרים על מנת לשמוע את המוסיקה באולם גדול, כיום מספיקה גיטרה אחת עם מגבר אימתני על מנת להשמיע את הצליל בכל האולם. המעבר לכלים חשמליים יצר חיפוש של "צלילים מיוחדים" כאלה שאינם "נקיים". על ידי משחקים עם העוצמה במגבר הגיעו הכלים לצלילים מלוכלכים יותר המכונים Distortion.  – והקהל אהב, אהב מאוד את מה ששמע ומכאן נסללה הדרך לרוק, הרוק הכבד והמטאל (אני מקצר כאן חפירה שלמה וארוכה בהסטוריה של המוסקיה המודרנית אבל אני בטוח שתסלחו לי).

לא מעט עבודות ברוק ומטאל, ויופי של ביצועים, נעשו בנטרול הצלילים "המלוכלכים" של הכלים החשמליים, שילוב של כלים קלאסיים עם מוסיקת מטאל מעבירה אותם למימד "נקי" יותר שבו "נוח" יותר לשמוע את ההרמוניות. מורן מגל שכבר כתבתי עליה לא מעט מטיבה לבצע ביצועים לעילה ולעילה עם פסנתר בלבד וקול מדהים.

מקהלת הא-קפלה – HellScore לקחה את זה צעד קדימה – אין כלי נגינה כלל.

28701441_2297777770449254_8333048083829071984_o

מהיא מקהלת א-קפלה, א-קפלה (המגיעה מהמילה האיטלקית Chapplea  – תפילה) הינה מקהלה ללא כלי נגינה.התפתחה אי שם בין תקופת הרנסאנס לבארוק (לא נלאה אתכם בהסטוריה), ומשמשת בעיקר לתפילה, מוכרת מאוד מהמיסות בכנסייה , אולם גם בזמירות בית הכנסת.

חברי הלקה מתחלקים בדרך כלל לקבוצות מוגדרות המשפיעות על גובה הצליל (צלילים נמוכים ניקראים בס,טנור) צלילים גבוהים הם האלט והסופראן , כלומר ניתן לבטא תו מסויים (דו,רה ,מי) בגובה נמוך או גבוה. המקהלה יכולה לשיר (יחד) ולכסות מנעד גדול מאוד ומכאן היופי הקסום שלה.

נחזור לרוק הכבד?

28870656_2289232524637112_5648869588042692423_nהנה ביצוע של חברי HellScore במחרוזת שירי Iron Maiden. על Iron Maiden  אפשר לכתוב המון דברים, בעיקר על עצמת המוסיקה עצמה, המורכבות של כלי הבס והתופים והעבודה שיש 2 Lead guitar. תוסיפו לזה לפחות 15 אלבומי סטודיו, ושירים עם אנגלית ברמה גבוה וספרותית, לצד קול האופרה של הסולן ותקבלו שילוב מורכב , מורכב מאוד. לזקק מה"רעש" את ההרמוניות, הפוליפוניות וכל אותם מילים ארוכות שהופכות את המוסיקה "נעימה לשמיעה"

אבל ראו את זה:

אנחנו מנטרלים את כל כלי הנגינה ונישארים עם הקולות (מוסיקה) ומילים, הילדים אגב (פרעה ואוסמה) לא פרייירים בכלל, הספיקו לראות בגילן הצעיר את דיפ פרפל, מיידן , גאנס ובביצוע הזה נפלה להם הלסת…. הניגוד בין השקט הניקיון של האקפלה לבין הכוחניות של המטאל יוצר נגיעה בין רגש ונשמה לחשמל וכוח.

נסו את הגרסה הכבדה יותר כאן….

29432389_10160314594870637_815217679345385472_o

29469015_1770175326378672_3332445224315071822_n

היה 10 (!)

התחנה המרכזית – לביא תדהר

 בכל פעם שיוצא לי לקרוא (או לבקר) ספר של סופר ישראלי, אני נגש אליו בחיל ורעדה.

"הוא משלנו" אני חושב ותמיד חושש להתאכזב, ובדרך כלל מתחיל לקרוא בהססנות –  הרשו לי להרגיע אתכם – מדובר על יצירת מופת של ממש.

"אנחנו חולמים קונצנזוס של מציאות," אמר הרובוט, הוא השתעל שוב, היה לו אוסף של שיעולים שנבחרו בקפידה. "תארו לכם את העולם כרשת עצומה, שבה כל היצורים החיים הם צמתים מחוברים זה לזה באמצעות חוטים עדינים בלעדי הרשת הזו נהיה לבדינו, צמתים מבודדים, הבלחים זעירים של אור בתוך חשכה אינטרגלקטית עצומה.

כמות הרעיונות שנורות ממוחו של תדהר לתוך הדף לא מצליחה לסגור את הפער של הספר הכה קצר. במילים אחרות, כל רעיון, כל עלילת משנה יכולה הייתה למלא בקלות ספר עב כרס של עולם ומלואו, אולם תדהר בוחר שלא למלא אותו, הוא משאיר חללים וחדרים אפלים ונותן לנו , הקוראים , להבין את הטכנולוגיה, התיאור, וההרגשות לבד.

הספר מתאר בצורה צבעונית ו"שוקקת חיים" את התחנה המרכזית, אולם גיבוריה, הם הנדכאים, החלשים , הרסיסים החיוורים, והשברים של החברה המודרנית.

למרות שהספר נכתב כספר "עלילתי" מדובר על אוסף סיפורים קצרים, סיפורים קצרים שנוגעים לא נוגעים אחד בשני, וכולם סובבים סביב "התחנה המרכזית" אותה תחנה עזובה בתל אביב העתידית  זו המכילה עובדים זרים, פליטים, מבקשי מקלט , זונות ונרקומנים לצד תימהוניים ופליטים של החברה המודרנית– את כל אלה מחליף תדהר בערפדית מידע, רובוטניק – חייל עשוי בשר וחלקים רובוטים הפצוע נפשית וגופנית, רובוכומר (שלא בכדי מכונה ר' תטליא – הוא מנסה להטליא את כל השבור או דורש תיקון). ועוד רבים וטובים, שבורים וחבוטים מרוסקים ופצועים…

central-station
כריכת הספר מהדורה אנגלית

את הספר אבחר לקרוא הזה יותר מפעם אחת, ולו רק בשל ברובד הגלוי והעלילה המרתקת, שוב, כמות הפרטים, התיאורים ועושר העלילה דורשים מיקוד נוסף רק כדי לרדת לעומק הרציני של "איך כל המערכת הזו עובדת", אין ספק שכמות הטכנולוגיות שמשתמש בהם המחבר בספר היא הגדולה ביותר שיצא לי לראות (נציין לדוגמה ספרים שלמים שנסובו כולם סביב טכנולוגיה אחת בלבד או נושא אחד כמו טאו אפס או עולם הפוך לדוגמה). כאן, כמות הטכנולוגיה או עושר הדמויות הוא כה רחב עד שהרובד הגלוי עצמו יוצר עושר של ממש שמהנה מאוד לקרוא ושווה לחזור אליו.

ברם, כמו כל ספר מדע בדיוני טוב, אנו מחפשים את הרבדים הסמויים, מה הספר\הסופר בוחרים לומר לנו?

את הספר עצמו קראתי בטיסה לפולין (עניני עבודה), הטיסה אורכת  כשלוש וחצי שעות ובמהלכה (הדרך לפולין) קראתי את כל הספר (231 עמודים) , בדרך חזור מאידך, מצאתי את עצמי חושב על הספר, ופשוט הרגשתי סוג של ערפל מסחרר, את אותו ערפל שהרגשתי כשקראתי את "ואליס" של פיליפ ק.דיק , במבט ראשון זה מזכיר אוסף של הזיות ותיאורים על רקע של עולם אפוקליפטי (או פוסט אפוקליפטי) במקרה של "התחנה המרכזית" לאחר שתאורי הנוף הגלקטיים, הצבעוניות של הדמויות והטכנולוגיה הססגונית דועכת, הפילוסופיה מתחילה לתפוס את מקומה.

שימוש במדע בדיוני כפלטפורמה פילוסופית אינה כלי חדש, הטיבו לעשות בה שימוש היינלין , אסימוב וענקים אחרים. כאן אולי התמה הפילוסופית שהזכירה לי כל כך את הספר היא קהלת (אותו ספר שכתב שלמה סמוך למותו). הכל הבל הבלים, הבל = ריקנות, אפסות, וכלום – לכאורה האדם ניצח את מגבלות גופו, הוא יכול לחיות עם חלקים רובוטיים, שתלים ביולוגים, לחיות כתודעה וכקוד טהור, לטייל במרחבי הגלקסיה ולחוות הכל, פשוט הכל. אבל התכלית? ההנאה? מאין זה מגיע ולאן הולך? במה מותר אדם, מבהמה, מקוד בשפת מחשב או ערפד?

כמו קהלת – לשום מקום, לא קיימת תכלית כהווייתה, אבל קיים היום יום, הדרך, החוויה כאן ועכשיו בהווה (הסוף הרי ידוע) – קהלת והתחנה המרכזית דומים ל"הכל קבוע מראש, אז למה בעצם להתאמץ"? (השקפה דטרמיניסטית) , ובנקודת האור הקטנטנה (והאופטימית שגם היא מוטלת בספק) של "אכול ושתה כי מחר נמות", נחיה את ההווה וננסה למצות משהו מהחיים….

tumblr_lzenoqO0Yr1r85lqjo2_1280
הכל ארעי -הבל הבלים Vanitas גישה באומנות המכונה

אין קשר לתקופה או למקום – בכל מקום נוכל למצוא את התחנה המרכזית שלנו, היא יכולה להיות מקום גאוגרפי שנוקזו אליו האנשים השבורים, החולים והפצועים.

ואני מעז לומר כי והתחנה המרכזית יכולה להיות אצלנו בפנים, בלב לשם אנו מכניסים את כל אותם הדברים הלא שלמים, והמצולקים

אנחנו היא התחנה המרכזית

הוצאת יניב מסתמנת כהוצאה אלטרנטיבית מצוינת המתרגמת ומוציאה כותרים מדהימים – שאפו

עבודת התרגום של חמוטל ילין, מלאכת מחשבת – תענוג

אורסולה לה גווין – ז"ל

סופרת המדע הבדיוני הכל כך מיוחדת , אורסולה לה גווין הלכה לעולם שכולו טוב בגיל 88.

לה גווין נולדה בשנת 1929 בארה"ב וידועה בעיקר בכתיבה של מדע בדיוני ופנטזיה, אולם באמתחתה גם שירים, ספרי ילדים ומאמרים רבים. לה גווין ידועה בכתיבתה הפמיניסטית, האנרכיסטית עם מאפיינים, איך לומר "פילוסופים עמוקים".

אורסולה לה גווין כתבה מהספרים היותר מוערכים בז'אנר ספרות המדע הבדיוני ביניהם "צד שמאל של החושך" "המנושל" וספרי ארץ-ים.

הסופרת זכתה להוקרה ופרסים בן לאומיים רבים ביניהם פרס הוגו ונבולה.

מה משאיר אחריו סופר או סופרת? כנראה את אותו אייקון ואת אותו נרטיב ספרותי יוצא דופן, אצל לה גווין אני זוכר בבהירות את "צד שמאל של החושך" ספר שעוסק בתושבי כוכב אשר חסרי מין לחלוטין, סממנים אלה אינם קבועים ומשתנים רק בתקופת הייחום. (וגם הם אינם קבועים…לעיתים זכר ולעיתים נקבה…).

היכולת לקחת עולם ללא מגדר ולהעמיק את הסוגיות התרבותיות והפילוסופיות הם ליבו של הספר והם מה שעושות את לה גווין לסופרת כל כך מיוחדת. הספר נכתב ב1969 (המהפכה הפמיניסטית) ולה גווין לוקחת את ז'אנר המדע הבדיוני ומתחת אותו לכדי משל והגדה על מיניות האדם ועל אהבה.

היכולת לבנות עולם דמיוני, עם חוקי משונים ולבעוט במוסכמות וללמד אותנו "תרבות" אחרת גורמת לנו לחשוב, ולחשוב עמוק.

נוחי בשלום על משכבך לה גווין

הספרים של לה גווין שפורסמו בתרגום עברי:

https://simania.co.il/authorDetails.php?itemId=2111

גר בארץ נוכרייה – אתם גורקים אותי?!

גר בארץ נוכרייה נחשבת לעבודתו המבריקה ביותר של רוברט היינלין(1907-1988), ספר זה יצא ב1961 לאחר "לוחמי החלל" (ולאחר שהיינלין הואשם בדעות פאשיסטיות בגינו), והפך לגמרי את הקערה על פיה .

לספר יש כל כך הרבה רבדים  כשניסיון לנתח את הספר ברובד אחד, מיד נוגעת ברובד אחר, הבא ננסה לפרוס את הספר דק דק ורק לצורך מבני, נחלק אותה לרבדים שונים, התמונה בספר היא כאמור חיבור הרבדים לתמונה אחת.

עלילת הבסיס :הספר מספר את סיפורו של ולנטין מיכאל סמית(המכונה מייק), בן אנוש אשר הוריו מתרסקים במהלך משימה כושלת על המאדים, התינוק הוא הניצול היחיד. התינוק גדל אצל בני המאדים עד בגרותו ושב לכדור הארץ (כבן אנוש אמנם) אולם זר מוחלט לתנאים, לחברה, ואפילו לשפה – אכן זר בארץ זרה.

האחות הרחמנייה , גילאן בורדמן מבינה עד מהרה שהזר הופך לאיום על בעלי ה"הון שלטון" של כדור הארץ היות ובמצבו החוקי הוא נחשב לבעלים של כוכב הלכת "מאדים". גילאן מבריחה את מייק החוצה מבית החולים. בעזרת ידידה העיתונאי "בן קקסטון" החבורה בורחת ומוצאת מקלט בבייתו רחב הידיים של הסופר (המיליונר) ג'באל הרשו, שם מסתגל מייק לתנאים ומתחיל (במהירות על טבעית) ללמוד על כדור הארץ, במהרה מובן לכולם כי מייק מסוגל בקלות לבצע פעולות שמוגדרות על ידינו כ"ניסים" כגון הזזת חפצים בכוח המחשבה או העלמת חפצים.

סמית אוסף סביבו מאמינים ומייסד את "כנסיית כל העולמות", ומייסד כחברה אשר מאמצת אליה את התרבות המאדימית, תרבות אשר אמות המוסר שלה שונות לחלוטין מתרבות כדור הארץ ומושגים כמו הוללות מינית, נודיזם או קניבליזם מוגדרות כנורמות לצד פתיחות מוחלטת.

הכנסייה צוברת לה איבה בעיקר מצד הכנסייה השמרנית (המכונה בספר הכניסיה הפורסטרית) , מיקומם מתגלה וה"קן" מוצת, המון זועם מקיף את המלון שבו מייק נימצא, ובדיאלוג האחרון עם הרשו שוטח בפניו מייק את עקרונותיו משנתו ואז יוצא אל הקהל, שם עובר לינץ אכזרי ומחוסל, חבריו אוכלים את גופתו ומייק עולה השמימה ופוגש את פוסטר המלאך.

עבודה נאה של ניתוח העלילה ברובד בגלוי נעשתה כאן, כולל מראה מקומות ועמודים לצד סיכום ממצה של "התרבות המאדימית"

 הנגיעה בדת :

כותרת הספר לקוחה מספר שמות (פרק ב'), משה בורח מארץ מצריים ומתחמק מפרעה לאחר שהרג איש מצרי וטמן אותו בחול, בארץ מדיין מתחתן משה עם ציפורה אשר יולדת לו בן "ויקרא את שמו גרשום, כי אמר "גר הייתי בארץ נוכרייה". הספר נוגע, לא נוגע כל העת בדיון פילוסופי תאולוגי על מהות הדת, על מושגים של טוב ורע ועל כוחות או חוסר כוחות האל. העלילה שתוארה קודם לכן היא רק כסות חיצונית, קליפה ותו לו, לסערה סביב אמות המוסר של החיים המודרניים, שעל כולם מנצחת הדת. כמעט כל החיים על פני כדור הארץ מוצגים בספר כבעייתיים , הדת האנושית מוצגת בספר בצורה נלעגת וחומרית ושונה לגמרי מאמות המוסר הגבוהות המתוארות (לשם השוואה כמובן) מול "הדת של מייק".

מייק הוא סוג של נביא, סוג של "אל" בעל כוחות מיסטיים חזקים, אין הסופר מכביר מילים על מוצא כוחות אלה והמציאות משוטחת לנו כעובדה מוגמרת שאדם בעל אמונה וחינוך מאדימי מסוגל להעלים חפצים או אנשים, ללמוד מאות ספרים תוך דקות וכדומה.

Dearinth_Goddess
סמל כנסיית כל העולמות

 אתה הוא האלוהים – תפישה זו אשר חוזרת לכל אורך העלילה , מוצגת על ידי מייק כעובדה ברורה בכל אחד מאיתנו לא קיים רק "ניצוץ אלוהי" או שבריר של צלם או דמות, אנו אלוהיים בעצמינו, העובדה שטרם גילינו אותה או חווינו אותה נעוצה בחוסר יכולתנו להבין או להפנים את המסרים (אשר ניתנים בחינוך המאדימי). המשמעות של "אני הוא האלוהים" היא האחריות שאנו נושאים למעשינו והיכולת (או אי היכולת במקרה של אדם מין הישוב) להבין את משמעות מעשינו. התפיסה הדתית המוצגת בספר כה עמוקה עד שבהשפעת הספר נוסדה כת של ממש המכונה "כנסיית העולמות" כת אשר מאמצת חלקים מתוך תורתו של מייק המאדימי – חלוקה לקינים, טקס המים המסורתי וההבנה שבכל אחד מאיתנו יש את אלוהים. ממדע בדיוני לדת?! מוזר ומעניין , לא מעט שנים לאחר מכן סופר מדע בדיוני אחר לגמרי יסד דת אחרת (האברד \סיינטולוגיה).

פעולת ה"גריקה" – הפועל לגרוק To Grok הינו מטבע לשון ופועל שמגיע ממאדימית, הפועל מדבר הרובד הגלוי על "שתיית מיים" אבל כוונתו האמיתית היא להבין לעומק ולמעשה להזדהות ולקבל חלקים מתוך התמונה כשלעצמה ואת התמונה הכוללת . אם פעולת "הגריקה" מתבצעת בצורה נכונה הרי שכוחות העל יכולים להיות מנת חלקו של זה ש"גורק" נכון. אגב הפועל "גריקה" הפך כבר למטבע לשון רשמי וקיים במילון אוקספורד האנגלי

ג'ובאל הרשו –הרשו ברובד בגלוי הינה הדמות האקסצנטרית, המצחיקה הצבעונית והשוביניסטית לצד חוכמת חיים והבנה עמוקה של "איך כדור הארץ הרקוב עובד", לא מעט דיונים ישנן בין הרשו לבין מייק, למעשה הרשו כדמות משנית היא הקטליזטור שמניע את העלילה בכך שהוא מעניק למייק את תובנותיו על החיים בכדור הארץ, הדיאלוגים העמוקים בין מייק להרשו מציגים לנו את דעת המחבר (היינלין) דרך דמותו של הרשו על "איך פועל העולם" מהם יחסי הכוחות בין שלטון, משטר ודת לצד נשים ואלכוהול. שום דבר לא מפספס את החרב החדה של העיתונאי המשכיל הרשו\היינלין , מייק גורק בצורה העמוקה ביותר את הרשו ומציג את תורתו שלו, אותה אלטרנטיבה לכדור הארץ – היא זו שהיינלין מניח לפתחינו (הקוראים) ולמעשה מזעזע אותנו באמות מידה חלופיות הנמצאות (לכאורה) על כוכב אחר (מוסד הנישואין הוא המלצה בלבד, בגדים הם מעמסה ועוד).

הספר מוגדר כספר "מדע בדיוני" אולם הוא רחוק מאוד מכך, ספר זה הוא למעשה ספר פילוסופיה הקורא תיגר על אמות המידה הקיימות ומציג אמות מידה אלטרנטיביות. אין כלל מיקוד בטכנולוגיה יוצאת דופן, חרבות אור או פעלולים מרשימים, יש כאן שימוש במדיום כמעבדה לחקר האנושות. בכל דיאלוג פעולה או תיאור מתגלה המציאות על כדור הארץ במערומיה ומוצגת אלטרנטיבה, זו שעל מאדים – טובה יותר או פחות זו כבר שאלה פילוסופית מיסטית או תאולוגית והייתי מסווג את הספר לסוגה הזו הרבה יותר מאשר מדע בדיוני.

 במאמר מוסגר וצניעות – ספרים של ממש נכתבו וניתחו את היצירה הזו, אני רחוק מאוד מכתיבה ביקורתית הולמת על יצירה מהסוג הזה, אבל לטעמי היא אמורה להיות קריאת חובה לכל בן נוער שהוא

תמלול הפודקאסט של רן לוי על רוברט היינלין

אתם האלוהים ! גורקים אותי?

הוצאת כתר , 1980, תרגום דפנה לוי , 420 עמודים

  • לא קל למצוא את הספר, הוא כבר אינו מודפס ואינו נימצא בחנויות הספרים, ממליץ לחפש אותו דרך האתר "סימניה".

פנסיה מוקדמת – סיפור מקורי

דוד הקשיש לבוש מכנסי עבודה כחולים וחמוש במעדר ועודף קמטים, עדר את ערוגת צמחי התבלין כאשר הרגיש משב רוח חרישי מאחוריו, לא הייתה זו הרוח הטבעית כמובן, שכן במדבר בחום של שלושים ושמונה מעלות האוויר עמד, עמד כמו אדם הנוטה למות.

הממ… חשב דוד זה האידיוט השלישי רק השבוע, "מה אתה רוצה מנוול טכנולוגי?" הסתובב דוד ונהם

הרוח מאחוריו התגשמה להולוגרמת אדם צעיר לבוש בקפידה כמיטב מסורת הרשת, שערו מכסיף, עיניו כחולות מבריקות, זקנו הצרפתי היה כה מטופח שנראה כאילו כל שערה הסתדרה במקומה כאילו שורטטה.

ההולוגרמה הפכה לאדם של ממש, בשר ודם, לבוש חליפה מוכספת, בעלת שלושה חלקים, ניגוד מוחלט לצייה ולאבק סביבו.

אתה יכול לקרוא לי אלמי55 אמר, בקול עמוק. זמנך הגיע זקן, פנה את גופך ואת מקומך יתפסו הצעירים.

נסה להכריח אותי צואת קוד, אמר דוד בקול משעומם משהו, יש לי זכויות אתה יודע, אני בשר ודם!

אלמי55 סקר את דוד במבט מתועב, בשר ודם? אתה? אתה ערמת מים ומלח וקמטים ,זמנך הגיע מזמן זקן.

ומי אתה שתשפוט?!, טוב לי בגופי הבלוי כבר 42 שנה.

נו ,והגיע הזמן לצאת לפנסיה ידידי קטע אותו אלמי55 ועיניו בורקות, עבדת, ואנו שבעי רצון מהתרומה שלך לפחות בשנים הראשונות, הגיע הזמן להקליט אותך ולקבל חיים חדשים, חיים חסרי גבולות , תוכל להגשים את כל חלומותיך, את הפנטזיות את היצרים האפלים, תוכל לבקש ולבקר בכל מקום בגלקסיה תהיה חזק כמו אל…

אל? גיחך דוד והביט על ידיו הקמוטות וכתם הזעה במרכז חולצתו, אני לא מחפש חלומות, כל מה שאני צריך נמצא כאן ידידי, אין לי פנטזיות או יצרים אפלים וטוב לי במקומי.

אלמי55 סקר בעיניו את הצריף העלוב, המט ליפול, את ערוגת צמחי התבלין הכמושה והרגיש צער על הזקן שמעולם לא חווה חוויות של ממש , מעולם לא ראה את העולם, את גן העדן של הרשת, את אין סוף האפשרויות הבלתי מוגבלות, נוסף על כך חום השמש העיק עליו וגרם להזעה בתוך החליפה המהודרת (אלמי55 לא הזיע עידנים , לא כאדם צעיר ולא כקוד).

הקשב זקן,  אמר אלמי55 וטייזר חשמלי הופיע בידיו במהירות אדירה, אתה יכול לבוא איתי מרצונך או שאני יכול לגרור את גופתך ההלומה לתחנה הקרובה, שם כבר נקליט אותך כמו שצריך.

אתה מאיים עלי בנשק? אמר הזקן ושלף באטיות אקדח "קולט אופיסרס" אתה מאיים להקליט אדם בניגוד לרצונו? אז הגענו למקום הזה ,לחש דוד, זה היה מהיר סינן בציניות.

אכן הגיענו למקום הזה ענה אלמי55,שהסתכל בספקנות על האקדח העתיק ולא הצליח להחליט מה רב יותר, הקמטים על כף ידו של דוד או השריטות על אקדח הקולט המוכסף.

אני מודע לזכויות שלך זקן, רק דע לך מסמך חתום דיגיטאלית בחתימת הממונה נימצא עלי שאומר, שניתן להקליט אותך גם בניגוד לרצונך, היות ואתה באופן אישי מהווה איום על משאבי האנרגיה של הכוכב. אוכל להסביר לך את הלוגיקה או לקחת אותך בכוח, הבחירה בידך איש בשר.

אם כך, בוא נשב כמו אנשים בוגרים והסבר לי מה אתה מדיוק מוכר, אדון אלמי55 אמר דוד, והצביע לעבר הצריף המתפורר.

הזקן לא חיכה לאלמי, הפנה אליו את הגב ופסע באיטיות, צולע על רגל ימין והתיישב על כיסא נדנדה מחוץ לצריף, שלף מקטרת מפויחת ומשומנת והצית אותה.

אלמי55 הביט בזקן בתחושת קבס מחליאה, הוא סקר כל קמט על גופו, ורידיו הבולטים על רגליו, שערו הלבן המתנופף ברוח ואת הזיעה המכסה את פדחתו המבהיקה – והצטמרר מרוב גועל .

הקשב זקן, אתה מכיר את הכללים שלפיהם אנו חיים:

הגוף עובד עד גיל 30, אנחנו מודים לך על השרות , טקס קצר, פרדה מהילדים, מגן עם הקדשה מזהב. מקליטים את התודעה שלך ולפני שאתה מבין מה בכלל קורה , הנך נוטש את הגוף הרופס, עוזב את מגבלות הבשר , עולה מדרגה אבולוציונית, ונימצא איתנו במסיבה של המאה, בתוך המחשב המבוזר על פני גלקסיות שלמות, חי עם מיליארדי מיליארדים של תודעות.

אין יותר גוף מזדקן, אין משמעות לגיל, יש אין סוף רעיונות חדשים, אין ספור חוויות, היית פעם עם אישה אני מניח, אז דמיין איך זה להיות עם 1000 נשים, בעת ובעונה אחת ולהרגיש הכל (!).

דמיין שאתה יכול לטייל ולהיות בכל מקום במהירות האור, לראות כל צורת נוף ולהמציא אפילו כמה משלך, ללמוד כל שאתה חפץ, ליצור אין ספור קשרים חברתיים.

הזקן נשף ענן כחלחל השעין את גופו לאחור ולחש, מצטער חביבי לא מושך אותי, אני אוהב את שק העצמות שאתה מכנה הגוף שלי, אין לי שום עניין ב1000 נשים, גם אחת הייתה די והותר. ואין לי מה לחפש במקומות אחרים, אני אוהב את הצריף שלי, אוהב את השקיעות כאן ואוהב את גן הירק שאני מטפח…

הבדידות קצת מקשה עלי הודה דוד, מצד שני היא מצלילה את מוחי, חבל שאין כאן ,כמו בימים הטובים עוד עשרות אלפי מתיישבים כמוני, תמיד חסר איש שיחה מעניין להעביר איתו את שעות הערב.

מתיישבים כמוך? כמוך? התפלץ אלמי, אתה הוא האסון התרבותי הגדול ביותר של הכוכב , של המדינה, של הגלקסיה, אתה שואה אקולוגית , בעיית אנרגיה בלתי ניתנת לפתרון. בשל אנשים כמוך הכל החל (!)

התיישבתם על הכוכב הזה כמו רמשים ומצצתם ממנו כל טיפת אנרגיה, קצף אלמי55, גידלתם מזון לאוכלוסייה שגדלה מעריכית והכפילה את עצמה כל עשור, התפלתם מים, השבחתם את החיטה ואת הדגן בכדי להאכיל עוד מיליוני פיות של מתיישבים בורים, כדי שבתורם ישריצו עוד ילדים לתוך מעגל הכליה, ואתה היית אחד ממובילי תרבות "ההתיישבות" , ידעת שהמילה "התיישבות" ברשת היא מילה גסה של ממש, היא מקבילה לפרזיטיות , מקבילה להפיכת גן עדן בר קיימה, לשממה מדברית, בדיוק כמו זו שאנו נמצאים בה כעת, אלמי55 ירק נוזל שקוף על מפתן העץ של הצריף בבוז ועווה את פניו בתוכחה.

אז נכון…. מידי פעם הייתה מלחמה או מחלה שניסתה להכניס את הריבוי המטורף לסוג של שיוויי משקל, הילודה הוגבלה בד בבד עם הגירה המונית לאזורים שאינם צפופי אוכלוסין, המהפכה הרפואית החזיקה את שקי העצמות שלכם עשור אחרי עשור ולמעשה קיבעה ומסמרה את האסון, היו כאלה שניסו למצוא פתרונות לאנרגיה יעילה יותר, ליצור מזון אפקטיבי יותר ,ברם זה היה בדיוק כמו לעצור סכר של חלקיקי נויטרינו עם רשת דייגים….

רק לאחר 1800 שנה של אסון אקולוגי מחלות ורעב, הייתה פריצת הדרך הגדולה של טכנולוגית ההקלטה, תודה לאלוהי המעבדים ,אנו מקליטים את התודעה נוירון אחרי נוירון, סינפסה אחרי סינפסה, מעבירים למערך המחשוב המבוזר ,והנה אתה חיי חיי נצח בתוך הרשת !

לא עוד בשר, לא עוד מציצת הלשד הכוכבי עד שיהפוך לאפר ועפר ולא יהיה מתאים למגורים. נגמרה תרבות ההתיישבות, נמצאה התרופה להתפוצצות האוכלוסין.

אנו הבאנו לעולם חיים בשנית , לקחנו את הקליפות הישנות זרקנו אותם כערמת אשפה ונתנו לאזרחים חרות של ממש.

ככתוב בששת ימים ברא אלוהים את העולם, בשביעי נח ובשמיני כולנו עלינו בסערה השמימה כצלמו וכדמותו…

עיניו של אלמי55 נצצו הוא השתעל למשך דקה ארוכה, שיחה כה ארוכה בשיטות המיושנות של תקשורת ורבאלית עייפו אותו כהוגן.

איפה התחילה הבעיה שלי איתך זקן, הרהר לעצמו אלמי55 בקול רם, הבעיה התחילה שהוחלט על ידי הממונים להקים לתחייה אנשים מפורסמים, כמוכם, אנשים שההשפעה שלהם על התרבות הישנה הייתה לכאורה ניכרת, מכיר את הסיפור, נכון זקן?! הטכנולוגיה הגיעה לשלב שניתן למצות מהעצמות המתפוררות שלכם מספיק חומר גנטי, על מנת לשחזר את המבנה הנויירוני המדויק שלכם ופחות או יותר לשחזר את האישיות שלכם (מינוס רוב הזיכרונות) על מנת ,שתמשיכו לחיות ברשת כרוחות היסטוריות ותפרו את הרשת ברעיונות והגיגים כדי ליצור מגוון המושתת על ניסיון החיים של העבר.

הקמנו את ניוטון ,איינשטיין, היטלר ומוסוליני, את אלוויס וקורט קובין, יחי מגוון הקוד ברשת ! יחי המעבדים , רק אם לומר את האמת המרה ,הנמיך אלמי 55 את קולו, והרהורי כפירה עלו על שפתיו, כל אותם מפורסמים תרמו מאומה לרשת .הם היו עתיקים מידי מכדי לתרום תרומה של ממש לתרבות העילית שלנו, וחלקם, בדיוק כמוך זקן היו פסיכוטים מספיק על מנת לבקש גוף אנושי ולחזור לחיות על הכוכב כמתיישב עלוב, במקום כל העושר החוויתי שהרשת הציעה להם, והנה אנחנו כאן מוצאים את עצמנו על כיסאות מטים ליפול מסתכלים על חול מכל עבר בחום מעיק ומכוונים נשק אחד לשני, כאשר אני מציע לך להיות אל של ממש, אינך רואה את הפרדוקס?!

ובכן אמר הזקן, ודוק בעיניו המצועפות, ראשית קצת התקרר כאן, לקראת ערב המקום הופך להיות נסבל יותר ואז ידידי נוציא את הברנדי, אבל חושבני שאמרת את הכל – כאן חייתי לפני אלפי שנים, אני מרגיש מחובר למקום, וטוב לי, גם הבדידות לא נוראית כפי שחשבתי, אני מעביר המון זמן בהגיגים ובמחשבות על העבר ועתיד. וממש אין לי כוונה לבוא אתך ולחיות בתוך מכונה, הפיתויים האלה אינם מענייני.

איך אתה מסוגל לאהוב את הגיהינום הזה? אין כאן כלום מלבד חום, אבק וזיעה (אלמי55 הרגיש שהוא נוטף אל תוך החליפיה המחויטת שלו, וידע שהגוף המלאכותי שלבש לא יחזיק יותר מכמה שעות עד שיתחיל להתפרק).

כל גיהינום אפשר לאהוב ,וכל מקום יכול להיות גיהינום עבור מי שאינו משלים עם גורלו. אני השלמתי עם גורלי.

הקמתם אותי מקברי לעולם זר ומנוכר, עולם שלא קיימים בו אוכל ושתייה, יקום שלא מכיר בריקוד הוואלס כריקוד חובה לחיזור, עולם שבו במהירות אדירה הכל ניבנה קורס ,וניבנה שנית – איני מוצא את מקומי כאן, אני איש העולם הישן, אני אוהב לשתות תה, עם ברנדי לקראת השקיעה, אני מעסיק את עצמי בהנאה רבה כל שעות היום.

ספר לי על ההנאה שלך ביקש אלמי55 בסקרנות מהולה בזלזול, מה ממלא את זמנך ומסב לך אושר בערמת הזבל המהבילה הזו?

אני מגדל גינת תבלינים, אני קורא שירה, אני לומד לנגן במפוחית מספר ישן, אני מכין צ'ילי מדהים אבל בעיקר , אני נהנה כל יום מהשקיעה ומהזריחה ומספר טוב.

ספר? אתה קורא ממש ספר מילה אחרי מילה? אני יכול לתת לך את כל הספרים שנכתבו אי פעם במהירות של 300 עד 350 ננו שניות היישר לתוך המוח ענה אלמי55 בהתלהבות.

"בנים גידלתי ורוממתי – והם פשעו בי" נאנח הזקן, זה ציטוט של הגאון דיוויד ברין שאל אלמי55?

לא מכיר את ברין, ציטוט זה לקוח מספר אחר, מעט ישן יותר, מכיר? אם לא , לא נורא. מזמן הפכתם את הפירמידה , הפכתם אותה על ראשכם שלכם, איזה פרמידה שאל אלמי55, את פירמידת הצרכים של מאסלו השיב דוד, מי זה מאסלו לכל שדי עדכוני הגרסה ? שאל אלמי55

אברום מסלו חמד של בחור ,גם הוא חובב ברנדי, טיפה לא בסדר בראש, לקראת סוף חייו ניסה לביית נמייה, קראו לה ריקי אגב … בכל מקרה אברום הגדיר את פירמידת המניעים של האדם, בתחתית הרשימה הוא שם צריכים בסיסים כמו מזון, נשימה, והפרשת פסולת, ובראש הרשימה הוא שם ערכים כגון מימוש עצמי.

ובכן חייך אלמי55 והטה את ראשו בזלזול נראה שנשארנו רק עם השפיץ, החלק הגבוה יותר של הפירמידה, אין לנו צורך בכל אותם צרכנים זללני אנרגיה שגרמו לכליית הכוכב, אנו יכולים להתמקד רק בחלקים הגבוהים ביותר, דילגנו על בסיס הפירמידה המאפיין צורות חיים נחותות בשר ודם, ועברנו לחלקים העליונים ביותר, בדיוק כמו ההומו ספיאנס כמוך והנאו ספיאנס המייצג אותי ,הצביע אלמי55 על עצמו וחליפתו הייתה ספוגה בזיעה.

השאלה היא, איך החיים החדשים משפיעים עליכם ואם אתם אנושים בכלל ,טען דוד בלהט, ברור שאנחנו אנושיים התלהט אלמי55 והאדים כולו, מדוע היכולת לחרבן, תסלח לי ,מדגימה אנושיות?

לא ממש מדויק ענה דוד, כל הצרכים הבסיסים אשר אינם חלק מהחברה האנושית שם גבוה ברשת, משנה אתכם למשהו אחר לגמרי, אין לכם חסרונות, אין לכם פגיעויות ואתם יכולים להשיג כמעט כל דבר במהירות האור, נישמע מרשים אבל… האם אתם מאושרים באמת?

ומי קבע סולם לאושר, ומי יודע , איני פילוסוף,

אני יודע שאני מאושר כאן – קבע הזקן, אני מאושר עם החום הלוהט והטבק המעופש, עם כיסא הנדנדה החורק ועם כוסית ברנדי מידי ערב.

אתה לא מאושר זקן, אתה פשוט חי בעוני, עוני נורא, ואיכשהו אתם האנשים הנחותים שם למטה מתרגלים לזה וחושבים שאתם מאושרים, היות ולא חוויתם אושר עילאי כמו שלנו.

הבא נדבר רגע על האושר שלכם, אמר דוד, מה מסב לכם אושר אמיתי?

אושר אמיתי? חזר אלמי55 כמי שאינו מבין את פרוש המילים, המון דברים מסבים לנו אושר, אנו יכולים לעשות הכל פשוט הכל. אנחנו מתקשרים אחד עם השני או עם כולם, אנו יכולים להגיע לכל מקום. אנחנו לא ממש צריכים לעבוד כי הרי אתם שם למטה משרתים אותנו במשך השנים הראשונות בעיקר בשדרוגי חומרה הכרחיים ,עד שאתם עוזבים את גופכם ומצטרפים, יש לנו המון זמן פנוי, ללמוד, לשוחח להחליף דעות במהירות אדירה עם כולם.

יתרה מכך, ייתרנו לא מעט דברים שמנעו מאיתנו פיתוח תרבותי מואץ כמו דת, אמונה או מגדר. יש לנו תנועות אמנם שמתנגדות גם למוסיקה, אומנות רוחנית ובכלל ומציעות להתמקד רק במדעים מדויקים, אולם איני נימנה על תומכיהם.

אין לכם דת או אמונה? שאל דוד, הרים את גבותיו  בתמיהה, השיב אלמי55- זרקנו את הצלב מגן הדוד והסהר אל תהום הנשייה של ההיסטוריה. למעשה הדת אסורה ברשת, זה היה אחד הצעדים הראשונים שעשינו על מנת לעלות שלב אבולוציוני כחברה מתוקנת,

ומה עם אמונה? תוכל ידידי, להאמין בכל מה שתרצה כאינדיבידואל, אני יכול לומר לך שזה אינו מקובל אצלנו, מה כן מקובל?! ניתוחים סטטיסטים, על סמך נתונים קשיחים אנחנו כחברה מקבלים החלטות, זו הדרך היחידה לקבל החלטות בצורה מקצועית.

ורגש הקשה דוד? רגש קיים, כולנו היינו פעם בשר ודם, אבל מניסיוני פעולות או החלטות שמעורב בהם רגש תמיד יובילו לתוצאה אחת… מלחמות או הריון לא רצוי החרה אחריו דוד בחיוך.

ויסקי או ברנדי שאל דוד?

אני לא אנין טעם, כל טעם שיעביר לי הגוף הזה ניתן להתאמה אישית דרך החיישנים שמצויים בו, מה שתבחר אתה, אני בשעה הזו שותה בדך כלל ברנדי ענה דוד, ברנדי אם כן אמר אלמי55.

פתח דוד את דלתות העץ הכבדות של ארון חורק, ושלף דוד את בקבוק ה"777" ,ומזג בזהירות לשתי כוסות זכוכית מאובקות.

לחיים אמר דוד, לחיי החיים הטובים,

מהם חיים טובים עבורך שאל אלמי55?

מהם חיים טובים?!  ובכן אסביר לך ידידי איש הקוד, רק תהיה סבלני איתי, אני לא מהיר כמוך וסיפור חיי אולי לא מכיל תעצומות כמו חייכם ברשת, אבל לדעתי תהנה ממנו,

וכך ישבו דוד ואלמי בעת בין הערביים וגלגלו שיחת רעים, היום הלוהט הפך להיות נעים כאשר השמש החלה לסגת ,בין ערביים הייתה השעה, והשמש צבעה את השמיים בצבעים עזים של אדום וכתום והשמיים הפכו לסגולים וכהים. ובכל אותה העת, שוחחו השניים עד שהיום גווע לאיטו ופינה את מקומו לחשכה.

הירח עלה גדול ומלא והאיר את הלילה באור חיוור לבן .

גווע אלמי55 אט אט בתוך הגוף האנושי שלבש, וסביב כסאו נפלו חלקים והתפוררה חליפתו המהודרת, ובכן אמר דוד לעצמו בנימת שאלה, כולנו כנראה בני חלוף בצורה כזו או אחרת, האם התרבות המהווה שמיכה לחברה האנושית, מבדילה בינינו כל כך?! שהרי זו בהחלט הייתה שיחה מרתקת ומפרה.

למען האמת, הבדידות תמיד הכאיבה לדוד כמו פצע פתוח, ויעברו לפחות 4 מחזורי חמה עד שישלחו את אלמי56

אין זה משנה כלל, שהרי הכול הבל הבלים ואין חדש תחת השמש, דוד המהם לעצמו זמר עתיק ביידיש הביט בירח המלא מכתשים קמטים וצלקות , כמו גופו המזדקן – עתיר הניסיון.

דוד הרים את ידיו למעלה והישיר מבט אל הירח, רוח קרירה החלה לנשב ולצנן את החום הנורא, חושבני שיש לכבד ולקבור את ידידי אלמי , לקח את המעדר והמריצה מגן הירק ופסע לאיטו בחזרה לצריף, לאסוף את שרידי ידידו.

הקבר הפתוח הסמוך לצריף הכיל לא מעט חלקי אלמי אחרים, למעשה היה זה קבר כפול, המתאים לבני זוג, על הקבר הצמוד לקבר הפתוח ,בהקה אבן השיש לאור הירח, ואותיות שחורות בכתב קידוש לבנה נגלו לעיניו של הזקן , "פולה" הייתה המילה שנחרטה על קבר זה. דוד הזקן הניח בזהירות את שרידיו של אלמי55 בקבר הפתוח התבונן דקה ארוכה , הסתובב , פסע לאיטו וניבלע בצריפו.

*

אי שם למעלה, בעולם לא מוגדר, זר ומוזר לבני אנוש בשר ודם, התפרש באיטיות אלמיAdmin ברחבי הרשת מתמתח במהירות הקרובה למהירות האור, סרק בפיקו-שניות את הד"וח היומי והגיע מיד למסקנה הסופית. ברשת נוצר עודף מידע בקצב מסחרר וכל זאת,ביחס הפוך למקום האחסון ההולך וקטן, כל ישות נוספת רק העמיסה עוד ועוד על הרשת ומחירי הזיכרון עלו ב16.81% רק בחודש האחרון(!) חייבים לנקות מידע מהרשת ולהוציא אותו כמה שיותר מהר חשב אלמיAdmin.

בשבריר שניה קיבל הממונה החלטה – יש להוציא את אלמי56 מיד למשימתו ,ולהקל על הרשת. הסוכן דוד, כך ידע אלמיAdmin, יטפל בו מיידית.

 

רכישת ספרי מד"ב ופנטזיה – הסקירה

בהמשך לפוסט הזה ,שבו העליתי את על הכתב את התובנות שלי בנוגע לרכישת ספרי מד"ב ופנטזיה, החלטתי להרחיב את היריעה (יותר משנה עברה מאז הפוסט המקורי) ולהוסיף קצת פרוט

אז ספרים רבותי, ספרים (נייר, ולא אלקטרוני- לזה יוקדש פוסט ניפרד), בעברית (ולא אנגלית), ובעיקר פנטזיה ומד"ב . ברבות השנים (אמצע שנות ה50 של המאה הקודמת ועד היום) יצאו כמה מאות ספרים בעברית בהוצאות הספרים השונות. מטעם הדברים חלק מהוצאות הספרים לא קיימות יותר וחלק מהספרים הפכו נדירים ממש.

הסיכום הנ"ל מכיל את התובנות שלי וניסיוני האישי בקיצור נימרץ:

רשתות הספרים הגדולות:

סטימצקי

יתרונות: חנויות נוחות , מבחר סביר (תלוי בחנות),לרוב חניה נוחה.

חסרונות: מחירים גבוהים מאוד ,ספרים חדשים במחירים של 75 ₪ (וצפונה) ליחידה.

למוכרים -(רובם ככולם) אין ידע או הבנה בתחום על גבול המביך.

לסיכום: אין יותר מידי מה לחפש שם. בפרט לקוראים הכבדים אשר קוראים מעל 5 ספרים בחודש וההוצאה על ספרים הופכת להיות מאות שקלים ,למעט שיטוט אקראי ועדכון מה חדש על המדף.

נמר נייר :

נמר נייר

יואב חבר אמת, מחזיק מלאי עצום של ספרים חדשים כעודפים של ההוצאות או פגומים קלות, מניסיון את הספרים החדשים ניתן להשיג ב25%-50% הנחה ממחיר הרשתות הגדולות.

יתרונות:

  1. מחיר הטוב ביותר בארץ
  2. ידע עצום של יואב
  3. אופציה להחזרת הספר לזיכוי חלקי
  4. מבחר גדול (לא תמיד מושלם), אבל בהחלט יענו על רוב הדרישות של המדע בדיוני\פנטזיה ג'אנקיז
  5. האיש צנוע, לא מתנשא(לא קל בתרבות הזו), מדבר בגובה העיניים ומדויק.(היתרון הגדול ביותר לטעמי).

חסרונות:

  1. חניה מאתגרת בדרום תל אביב
  2. כמעט ואין ספרים "ישנים" או כאלה שהדפסתם ניגמרה

לסיכום : הספרים החדשים במחירים הטובים ביותר בארץ. הבעלים מקסים.

ינשוף:

ינשוף

חנות הספרים המשונה הזו נמצאת ברעננה, כאשר נכנסים לחנות היא נראית כאחרון הדוכנים על פני כדור הארץ, בשטח כל כך קטן שלא מאפשר היה לפתוח פיצוציה ! ברם מתחת לחנות במורד המדרגות הלולייניות, ישנו מרתף ענקי מאובזר בכל טוב (בהנחה ותצליחו למצוא משהו בבלגן).

היתרונות:

  1. הבעלים (אלי), נחשב מומחה של ממש בתחום המדע הבדיוני. אין כותר שהוא אינו קרא, ואין ספר שאלי לא מחזיק עליו דעה מוצקה. ההמלצות שלו שוות לעיתים זהב.
  2. את ספרי ההוצאה (=ינשוף כמובן!) רובם ככולם ניתן להשיג במחירים מעולים.
  3. ספרים אשר כבר לא מודפסים, נשמרים אחר כבוד במרתף הינשוף. אם חשקה נפשכם בספר מתפורר ונדיר משנות ה50 יש סיכוי טוב שתוכלו למצוא אותו אצל אלי.

ינשוף2חסרונות:

  1. לפחות שלושה אנשים סיפרו שהיחס מתנשא, לי באופן אישי יש עור של פיל ולא מפריע לי שהדובר מולי מרים גבה לגבי חורים בהשכלת הספרים שלי, אבל כמה מחברי נפגעו.
  2. הספרים "הנדירים" (מצוין במרכאות משום שלעיתים בעל החנות "החליט" על נדירותם) מתומחרים גבוה לעיתים אפילו בצורה שאינה מוצדקת. כמובן שזכות הבעלים לתמחר כיצד שהוא חושב לנכון, אבל לדעתי חלקם הגדול יקרים שלא בצדק.

לסיכום: חנות מקסימה עם מבחר עצום, הבעלים יודע המון בתחום , לא תמיד זול ובהחלט שווה ביקור.

קדמת עדן :

קדמת עדן

הבעלים יעקב (קובי) קמין הוא אוצר בלום של ידע בתחום, אין ספר, הוצאה, סופר שלא מוכרים לו על בורים. חווית הקניה מובטחת כולל שיחה עמוקה על התחום.

האיש יועץ , סופר, מנטור – השיחה איתו מאלפת ומרתקת

יתרונות:

  1. מבחר עצום.
  2. ידע עצום של הבעלים

חסרונות:

  1. התמחיר גבוה
  2. קשה מאוד למצוא חניה (כלומר יש חניונים , והם בתשלום, המתווסף לתשלום בגין הרכישה).
  3. קובי רחמנה לצלן מעשן, לי אישית אין שום בעיה, יהיו כאלה שזה יפריע להם, ואני משקף פרט זה.

לסיכום: חנות מקסימה, עם המבחר הגדול ביותר שיצא לי לראות עד כה, הבעלים לגמרי יודע , ומבין את מרכולתו וחובב ספרים אמיתי, התמחיר גבוה.

חפציבה :

חפציבה

חנות מרשימה המכילה כמות אדירה של הספרים, ספרי המדע הבדיוני והפנטזיה נמצאים במקום נוח וניתן לשבת על ספה, שולחן לעיין בשקט ובנינוחות.

עומר , מכיר כמעט כל כותר וכל סופר וידע להמליץ ולכוון

התמחיר – הרשמי די גבוה, הלא רשמי, כל ספר מושווה למחירון "מול סימניה" ותמיד דואגים שתקבל את המחיר הטוב ביותר.

יתרונות:

  1. מיקום נוח, המון חניה מסביב
  2. סביבת החנות נעימה ומזמינה
  3. תמחיר סביר בהחלט

חסרונות:

  1. התמחיר הרשמי גבוה יחסית.
  2. המלאי רחוק ממלאים של חנויות מתחרות כמו "קדמת עדן", ויש לבדוק היטב את מצב הספרים לפני הרכישה.

לסיכום: מומלץ – חוויה

תגה ספרים:

תגה ספרים

יתרונות:

  1. המחיר הטוב ביותר לספרים נדירים.
  2. מבחר מרשים ביותר בעיקר של הספרים שקשה. בלתי אפשרי למצוא לרבות ספרים שכבר לא ניתן להשיג (כמו אלה מהוצאת "מסדה" ואחרים).

חסרונות:

  1. הסביבה מפחידה נקודה, מסוממים, נרקומנים, ופרוצות לצד עובדים זרים – אני אישית גדלתי במקום קשוח (רח' שבזי ברמלה, אני לגמרי מרגיש בבית), לא מעט מחברי נמנעים מהגעה למקום
  2. מצב הספרים נע בין סביר לבין מחפיר. צריכים לחפש ולברור את התבן מהמוץ.
  3. חניה – קשה למצוא.

אתר הספרים סימניה:

סימניה

אתר הספרים "סימניה" מאחד תחתיו עשרות אלפי חובבי וחנויות ספרים מכל הארץ ומחזיק קבוצות דיון, פורומים (די רדומים אני חייב לציין, לפחות לגבי מד"ב). והחשוב ביותר-הוא מקשר בין מוכרים לקונים.

יתרונות:

  1. לא צריך לצאת מהבית, לכתת רגליים ולחפש.
  2. ניתן בשיא הקלות ליצור את "הספרייה שלי" המכילה את כל הכותרים שיש ברשותנו (וכך לדוגמה לא לרכוש עותק כפול.
  3. ניתן בקלות ליצר רשימות "הספרים שהיתי רוצה לקרוא", ואז לחפש אותם. לדוגמה ברצוני ליצר את רשימת "אסימוב הספרים שחסרים לי".
  4. בלחיצת כפתור ניתן לסמן "וי" על כותר מסוים תחת "מחפש את הספר בנרות", מיד ישלח לכל החברים (סוחרים ואספנים פרטיים) הודעה פרטית ומיד תוצף תיבת ההודעות שלך בהצעות קסומות.
  5. מכאן ניתן לבצע השוואת מחירים מדהימה מתוך הצעות ולחשב את יחס מצב הספר למחיר הטוב ביותר עבורנו.
  6. מניסיוני ספר מחובב פרטי יהיה במצב טוב יותר מאשר בחנות ושמור טוב יותר.

חסרונות:

  1. לא ניתן לראות הספר בעיניים, ועלינו לסמוך על המוכר שטוען לגבי מצב הספר. (אלה שנשלחו לי, היו הרבה מעל המצופה , ממש ספרים חדשים).
  2. האתר אינו הכי מהיר ביקום.
  3. למחיר הספר לרוב יש להוסיף את עלות המשלוח או לקבוע םפגישה עם המוכר, לא תמיד נוח

לסיכום : אופציה מעולה, בעיקר לחיפוש ומציאת ספרים נדירים

סיכום סופי: המבחר די גדול וניתן להתאים לכל קורא את החוויה והתקציב המתאימים לו.

ההספד לגנב המוכשר ביותר בעולם הפנטזיה – רונן אלשוחט

פסח 2002, ביום שישי שלאחר ליל הסדר בו ארע הפיגוע הרצחני במלון פארק בנתניה,  אלפי חיילי מילואים נקראו בצו חרום – למבצע "חומת מגן".

חטיבת המלואים של רונן, יחד עם גולני, שריון וכוחות נוספים לחמה במחנה הפליטים ג'נין.

הקרב על ג'נין היה קשה, מהקרבות הקשים במבצע חומת מגן.

בכניסה לאחד הבתים במחנה הפליטים, הגיעו חברי לשטח נחות, ונקלעו לקרב קשה. במהלך הקרב היו גילוי גבורה, חברות וקור רוח אבל תוצאות הקרב היו קשות מאוד, 13 מחיילי הפלוגה נהרגו בקרב.

 

ההספד הבא נכתב לאחר שחברי הטוב רונן אלשוחט נפל בג'נין במבצע "חומת מגן", טקסט זה פורסם בגיליון העמותה למשחקי תפקידים "גרגוויל" (גיליון 13 אפריל מאי 2002) ושוכתב שנית לטובת הבלוג.

הרבה הספדים כבר נכתבו על אהובים שהלכו לעולם טוב יותר, הרבה טיפולים ומחקרים נעשו על אלה שאיבדו חבר יקר. אצלי , הגבול בין עולם הפנטזיה לעולם האמיתי היטשטש בימים האחרונים, והגבול בין מציאות לדמיון נראה לי כל כך קרוב, כתבתי את הקטע הבא:

דבר הDM:

חבורת הSunset Smashers אשר מ1992 עוסקת בלהפוך את עולם המערכה, בדיוק למה שלא התכוון הDM, קיבלה מכה קשה.

הגנב הנערץ, ההוא שתמיד היה בצללים, ולא בחר להתבלט, עזב אותנו בהפתעה קשה.

קווים לדמותו:

154763_172080356144432_7413456_n
צויר על ידי רונן

בדרגות נמוכות ישנן דמויות אשר רוצים ומייחלים להגיע אל העוצמה והכוח על ידי מעשים הרואים, ממון רב או קסמים מרהיבים. Larn בחר לחיות בחשכה. אותה דמות אשר התייתמה בגיל צעיר בחרה להקדיש את חייה ללהטוטי רחוב, כיוס ופריצות. כל זאת על מנת לקיים אורח חיים בסיסי הכולל מזון, משקה (חריף),והימורים.

רצה הגורל וLarn התאחד עם החבורה, לא כדי לצאת למסע מופלא להכרת ה"אני עצמי" ולא בכדי לצבור עושר ועוצמה, זו פשוט הייתה החלטה ספונטאנית. שבריר שניה של הבלחה שניצתה במוח ספוג אלכוהול, או אם נשתמש במילותיו שלו :"בואו נעשה טיול בשביל הFunky".

Larn, שלא כמו דמויות אחרות בחר לנהל את אורח חייו בצללים, בחושך, רחוק מעין בוחנת. ותמיד כאשר החבורה נקלעה לקרב, היה Larn נעלם לכמה דקות ולפתע מגיח מאחורי האויב עם חרב מאיימת תקועה היישר בעורק הצוואר תוך כדי חיוך לגלגני. החיוך הזה סיבך את החבורה דרך קבע בצרות צרורות…

אחת הבעיות הייתה שLarn לא סבל מרגש אשר משותף לרוב הדמויות, ה"פחד", או "אימה" היו זרים לו. ולמרות שהעדיף תמיד להתגנב ולראות את גבו של אויבו, לעולם לא סרב לקטטת באר טובה, או לדבריו: "אני יורק לכל אחד מהראשים של ההידרה לעין – לכל השישה עשר !".

חברו הטוב של Larn היה Bradok הגמד, אשר הצטרף לחבורה לאחר ששבט הגמדים נידה אותו עקב עצבנות יתר וחוסר יציבות כרוני. יחדיו היו השניים שילוב של כאוס טהור משולב בזלזול מוחלט בכל ערך שהוא…

השניים חלקו בממון רב חבית קטנה של שיכר גמדים, וחבילת סיגרים שפילחו מהמקדש "הבלתי ניתן לחדירה" של.. הם לא זכרו כבר את השם, רק ידעו שהסיגרים קסומים הם, הרבה יותר מכל חפץ אחר, זה גרם להם להרגיש .. נו.. איך אומרים… טוב!

24811_1284184821113_8008664_n

את אותו סיגר הם כיבו על פסל העכביש במקדש של Lolth ("אני לא סובל ג'וקים"). את אותם סיגרים הם עישנו בAtas כאשר החום היה נורא ולא היו מים כלל… ואת השיכר הם חלקו בקור המקפיא של Ravenloft.

כאשר גדלו השניים החליט Larn להקים גילדת גנבים סודית מתחת לטירה "רודפת הצדק והשלום" של חבורת הSunset Smashers, לאחר עשרות שעות אדם, מאות שעות משחק, ועזרה מכמה קוסמים רודפי בצע, בנה Larn שלוש קומות של מבוך מורכב וממולכד, מתחת לטירה ושם שכן ימים כלילות. מאז ועד היום אף אחד לא הבין כיצד לLarn היה הממון הרב בכדי להקים את הפרויקט. ועד יום זה, הסוד נישאר חסוי (רק הDM יודע את התשובה האמיתית).

כמו זוג נשוי אשר ברבות השנים מתרגל לכל הגחמות והקפריזות של בן הזוג, כך החבורה (והDM), התרגלו לLarn ולשיגעונות המטורפים, אשר הצילו את החבורה פעמים כה רבות.

Larn היה יוצא להרפתקה רק כדי לחוש את טעם החיים שוב, היות והעבודה השגרתית בניהול הגלדה לא התאימה לו מטעמים מובנים.

148507_172041929481608_5329982_n
צויר על ידי רונן

החיבה הגדולה ביותר של Larn הייתה לדרקונים, רצוי אדומים, כמה שיותר גדולים, וככל שהיו שחצניים יותר, רשעים יותר ואכזריים יותר, כך גברה ההנאה של Larn להיכנס למאורה חשוף, לנפנף באדישות מעושה בסיגר הקסום ולומר "תגיד אח שלי?! יש לך אש?". אף דרקון לא היה שותף להומור של Larn ובדרך כלל עשה הכל על מנת להפריד בין אבריו השונים. לרוב הדרקונים לא הצליחו כי השד (או הDM) יודע, שתמיד Larn הצליח לצאת מהמצבים המטורפים האלו.

Larn הפך לאחד הנדבכים הלא יציבים של החבורה. ובכל זאת היה משהו בקסם התמים של ההנאה האנרכיסטית, החיוך הלגלגני שעשה משהו לפאלדין חמור הסבר (אשר ניסה ללא הצלחה להטיף לדמות הכאוטית), לקוסם אשר רוב הזמן התלונן כמה בלאגן הוא עושה, ולעולם הפנטזיה שיצרתי, וLarn ניסה בכל כוחו שלא לציית לחוקיו.

תמיד נאמר שמשחק תפקידים משקף את כל המהווים והחלומות, אותם דברים אשר כל שחקן מייחל להם ולא יכולים להתקיים העולם האמיתי שם בחוץ. אבל שם בחיים האמתיים, כאשר הגיע צו ה8, לא היסס רונן כלל, לבש את המדים ולא את שריון עור הדרקון הכחול המפורסם שלו (אשר נילקח "בהשאלה" מדרקון כחול אדיר ממדים). וכאשר נפתחה עליו אש תופת רונן לא נסוג הצידה או הלך בצללים. אלה רץ בקור רוח אל התופת להציל את חבריו מפגיעות קריטיות.

  • לכל אלף השדים רונן?! לא יכולת הפעם לפחות לסגת?

יש קרבות קלים ויש קרבות קשים, יש תמיד את המקרה המצער של "1" בגלגול הקובייה אשר יכולה לקבוע את מהלך החיים של כל דמות, אבל יש את אותם חדרים שלא נכנסים אליהם, אלה חדרים אשר נוצרו על ידי הDM רק על מנת להדגים לחבורה שיש מוקמות שלא נכנסים אליהם.

במקומות אלה הDM לא ממש מתכנן את הסיטואציה מתוך ידיעה (או תקווה) שהחבורה תפעיל שיקול דעת ולא תיכנס לשם. ודווקא לסמטה הזו נכנסת בביטחון מלא ובקור רוח, בגבורה עילאית, ועשית שביכולתך להציל את חברי המחלקה.

תמיד בעולם המערכה כאשר דמות נפגעת או נהרגת, ישנו תמיד "מוצא" אולם כנראה שבחיים האמיתיים הוכחת לנו בצער רב שזה אינו אפשרי, כאן הכהן האדיר אשר כוחות האל בידיו לא יכול היה לעשות Resurrect, וArktur  הקוסם האדיר אשר מביס אלים במשרה חלקית לא יכול היה לעשות Wish, הוא ניסה, באמת שניסה…

זהו רק קצה הקרחון מ15 שנות משחק של הנאה, אימה, קסם והרפתקאות פנטסטיות. כל העלילות יכתבו ב"עלילות ה-Sunset Smashers בעולם הפנטזיה" ללא ספק זה יהיה ספר עב כרס, ומתי שהוא אכתוב אותו כאשר הדמעות יגמרו ויהיה לי הכוח.

רונן נהרג כאשר ניסה לטפל כחובש פלוגתי ולהציל את חבריו למחלקה במבצע "חומת-מגן" בג'נין. רונן השאיר אחריו משפחה אוהבת וחבורה אשר לעולם תתגעגע לגנב המדהים ביותר בעולם הפנטזיה. ולאחד האנשים הכי קרובים אלי, איתו חלקתי את החוויות, הדיכאונות והפחדים האפלים.

148507_172041932814941_514107_n
צויר על ידי רונן 1998

בהלוויה, לאחר מטחי הכבוד ולאחר שרוב האנשים כבר יצאו לדרכם להתמודד עם הכאב הקשה מנשוא,

הנחתי את סט הקוביות שלי בין רגבי העפר והפרחים, כשנצטרף אליו אי שם בעתיד, יהיו לנו קוביות להמשיך לשחק איתם…

רונן היום במישור גבוה יותר, כנראה צוחק על כולנו עם שיכר גמדים ביד אחת וסיגר ביד השנייה.

עוד ניפגש אח יקר, ונשחק שעות על גבי שעות על שולחן עמוס מפות, קוביות, אלכוהול (בשביל המחשבה הצלולה), והרבה אוכל לא בריא.

להתראות אח יקר

18216589_1328560303845758_6588989793137532484_o

 

טאו אפס – (אחי , אין ברקסים) – פול אנדרסון

בעתיד הלא רחוק ,כדור הארץ מיושב כולו וכך גם הכוכבים הקרובים אליו, האוכלוסייה האנושית גדלה בקצב אקספוננציאלי והמשימה היא למצוא כוכבי לכת נוספים המתאימים להתיישבות המין האנושי.

הנעה בין כוכבית אפשרית (חפשו בגוגל  – "מגח בוסארד")וכך מחפש המין האנושי מקום חדש לרבוץ ולהתרבות ,החללית "ליאונרה כריסטין" יוצאת למסע התיישבות עם צוות אנושי שמטרתו ליישב כוכב לכת זר.

בחללית כמה עשרות אנשים במספר שווה של גברים ונשים, כאשר החללית אמורה להאיץ בחצי הראשון של המסע ולהאט בחלקו השני. עד כאן יופי של שלד עלילתי, רעיון חביב וידוע אשר ניתן לשזור לתוכו עלילה מרתקת של יחסים סבוכים בין הדמויות בתוך המרחב המוגבל של החללית, הרפתקאות וכ"ו.

כאן המצב קצת שונה, הספר שייך לסוגת "מדע בדיוני קשה" רוצה לומר – הנה מתחילות המשוואות והפיסיקה. נכון יותר לכתוב : אם אינכם אוהבים ראליסטיות קשוחה כמו חוקי הפיסיקה בעלילה בדיונית, כנראה שהספר הזה אינו בשבילכם.

אם המילים "מהירות האור" , או יחסויות מדליקים אתכם המשיכו לקרוא.

כאשר החללית תוך כדי האצה עוברת בתוך ערפילית מתרחשת תקלה טכנית אשר משביתה את מערכת ההאטה והבלימה של החללית, ולמעשה מתקבל מצב – שהחללית מאיצה ומאיצה ומאיצה (אני משתמש במילה האצה שלוש פעמים במקום במשוואות…). ובמקום המסע המקורי שאמור היה להתרחש 10 שנים (חמש שנים הלוך וחמש שנים חזור), יש לנו לפתע חללית שאינה יכולה לעצור ולמעשה מאיצה למהירות אין סופית (המהירות התאורטית הגדולה ביותר היא מהירות האור) וכאן מונח "הזמן" מקבל משמעויות חדשות לגמרי.

אתנחתא להסבר : הספר עוסק ומציג את אחת הבעיות הקלאסיות של אלברט איינשטיין (נו ההוא עם השפם השיער המוזר והגאונות). איינשטיין גרס שהזמן זורם בצורה שונה בהתאם למהירות הנסיעה (מדובר על נסיעה בן כוכבית במהירויות אדירות ולא נסיעה במהירויות המוכרות לנו ביום יום – אלה מצייתות לפיסיקה הניוטונית), כלומר הזמן על כדור הארץ עובר מהר הרבה יותר מאשר הזמן על החללית המאיצה, (חפשו בגוגל פרדוקס התאומים).

מהו הטאו על שמו ניקרא הסיפור?! הטאו הוא ההפרש בין מהירות האור למהירות הספינה, כאשר הטאו שווה לאפס, אין הבדל בין מהירות הספינה למהירות האור, כאשר החללית שלנו טסה במהירות האור, כאן מבחינה פיזיקלית מתחילה המופרעות האמיתית, היות והזמן החולף ביקום הופך להיות מהיר מאוד (שואף לאינסוף), הזמן על הספינה עומד מלכת.

בסופו של דבר מוצאת המשלחת את היקום מגיע אל סופו, נולד מחדש ושם מוצאים חברי המשלחת מקום מחייה הולם. סוף טוב הכל טוב.

האם לקרוא?! העלילה נעה בין ההסבר הפיסיקלי הקשה לבין הדמויות עצמם והחוויות שהן עוברות, מבחינת הדמויות מדובר כאן על מדע בדיוני קשה פשוטו כלשונו, הדמויות חד ממדיות, עונות כמעט לכל הסטראוטיפים כאשר אפילו תיאורי הסקס בספר סופר מכאניים (אגב, הדבר מאפיין את ספרי המדע הבדיוני הקשה בתקופות אלה).

אני ממליץ על הקריאה בעיקר על מנת לחוות את תיאורי הסופר "מה קורה כאשר מאיצים לאינסוף" ולא כספר עלילתי פשוטו כמשמעו.

לחובבי מדע בדיוני קשה– קריאת חובה.

טאו אפס – נכתב ב1970 ע"י הסופר פול אנדרסון

הוצאת ינשוף, תרגום :רז גרינברג 238 עמודים.

Guns & Roses 15.7.2017

אני מראש מתנצל ,

הפוסט לא כתוב כביקורת מהוקצעת ומסודרת על ההופעה שעברה עלינו ב15.7 במקום זאת הוא נכתב כרסיסים של זיכרונות ילדות, חלקו ביקורת הופעה, חלקם פיסות של רגש והתרגשות, בכל מקרה סדר לא יהיה כאן,

אני זוכר את עצמי נער צעיר בכיתה ט', שומע בהשתאות את האלבום Appetite for Destruction מנסה לעכל ולהפנים כל תו, כל מילה, מרגיש ומזדהה עם האנרגיה המדהימות, הכוחניות הכבדה של Guns & Roses, ומבין שאת המוסיקה הזו אני אאמץ לכל חיי.

 בשבוע שעבר (15.7) יצא לי לסגור מעגל, מעגל שהחל לפני 25 שנה כאשר הייתי נער, אי שם בתיכון יצאו האלבומים הכפולים Use Your Illusion I+II שפשוט היו יצירות מופת, כל שיר פגע בול, התדמית של "עושי הצרות" מול הבלדות הרומנטיות יצרו ללהקה הזו גיוון ורסטילי ומוסיקלי וקשת שלמה של רגשות, Axl Rose  בימים הטובים היה יכול לרוץ על מנעד של 5 אוקטבות, הגיטרות של Slash הבס של Duff, והמתופף מיסטר מאט סורום שנתן את אחד קטעי התוף שעדיין חקוקים בזיכרוני אי שם בהופעה של93  בישראל היו שלם שגדול מסכום חלקיו.

בין  Appetite לבין הllusion, יצא האלבום Lies,  שירים שחלקם נלקחו מההופעות וחלקם חדשים ששוב הקנו ללהקה אחלה תדמית של "הילד הרע" עם יכולת של המון רגש. שירים מדהימים כמו Reckless Life שנגעו קצת בפאנק או Cover לשיר פאנק של ממש (Nice Boys), עם Patience והגדול מכולם השיר (השערורייתי) One in a Million.

guns-n-roses-appetite-for-destruction_censored_album_cover

 השנים עברו, שמעתי לא מעט להקות אחרות, שונות, חלקם מתוחכמות ומורכבות יותר אבל פינה חמה בלב תמיד הייתה לי לגאנס. בתיכון (תיכון רמלה-לוד) לא היה קל לעכל ג'ינסים קרעים עם ציור של רובים, שושנים, הצלב עם 5 הגולגולות שסימנו את חברי הלהקה, ולא ממש הקלו עלי את החיים כנער (לשון אחר – היו מקומות שעדיף היה לא להיכנס אליהם עם הלבוש הזה).

מקומות אחרים, כמו הרוקסאן בתל אביב קיבלו אותי בברכה בשנים האלה, אני זוכר את אותם שנים ככאלה שעיצבו את חיי , אנשים לא הכי שפויים שהקיפו אותי לצד המון להקות שהתחילו וניבנו על הסגנונות האלה (זקני צפת, הארנבות של קספר).הרבה מאוד אנרגיות, הורמונים ורצון לצעוק, לצעוק את האמת שלי.

לאחר מכן יצא האלבום "תקרית הספגטי" שחטף ספגטי בפרצוף של ביקורות איומות (כל כך לא מוצדקות לטעמי), האלבום היה כולו גרסאות כיסוי של שירי פאנק, נכון רוב המעריצים (או המבקרים) לא מכירים את השירים או הסגנון, אני ברמה אישית כל כך אהבתי – פאנק נימצא בשוליים כסגנון מוסיקאלי הוא אינו מחובר באופן ישיר לרוק הכבד, היחס לממסד היחס לשונה והעובדה שאפשר לצרוח מסרים לתוך המיקרופון עושים אותו מה שהוא , גם השירים בספגטי לא תמיד הכי קליטים ולא תמיד מזכירים אלבום אחוד אחד – גם הפאנק ושירי הפאנק הם שבורים, לא נעימים וקשים לעיתים לעיכול (זה הסגנון).

ברבות השנים ,השירים תמיד ליוו אותי דרך ארוכה, והנה אני תלמיד כיתה יא, השנה היא 1993 יום לפני הבגרות בהיסטוריה, בערב לפני אני צריך לנוח או לפחות לשנן את השנים שהורדוס היה כאן, אבל בינינו?! אתם משווים את הורדוס לAxl? , באאודי חבוטה של חברי אלי (שלא הניעה לאחר ההופעה דרך אגב) מצאתי את עצמי בפארק הירקון צופה באחת מהופעות הרוק הראשונות שיצא לי לראות בחיי

1993-05-22

ההופעה דאז אגב, ואני חייב להיות כנה הייתה טובה, אבל רחוקה מלהיות מעולה, ההופעה הייתה שעה וחמישים, חלקה אקוסטי לחלוטין עם סאונד בינוני, וזכורים לי המבקרים שלא פרגנו בלשון המעטה , מכאן עברו חיים שלמים והנה אנו בפארק הירקון 25 שנה אחרי חמוש בילד בן 13 וילד בן 9 (AKA – Alon & Yuval), סיום סיבוב ההופעות Not in this lifetime. שבוע וחצי לפני ההופעה אנו מתבשרים ש – Sold Out, כל הכרטיסים נמכרו, אני רכשתי כרטיסים לי ולשני הבנים ב850 ₪ לכרטיס (סמוך להופעה היה שוק שחור ומגעיל של ספסרות וכרטיס לGolden Ring האמיר למחיר של 3,000 ₪). מי חשב שמופע של להקה מזדקנת יביא 61 אלף, איש לפארק? המופע הוקדם והחל למעשה כבר בתוך השבת, הלהקה בקשה (וקבלה) חלון זמן של 3 שעות (בניגוד לשעה וחמישים של המופע ב93).

20017481_2014101605485172_2435425702724558927_o

בשלב הזה ידעתי שאנחנו הולכים לראות משהו מיוחד מאוד, הלהקה הבטיחה וקיימה, בדיוק מדהים בשעה 20:01 עלתה הלהקה לשלוש שעות מדהימות (לא פחות) של אחת ההופעות הכי מושקעות שאי פעם ראיתי, רמת הסאונד, הסנכרון בין הנגנים, קטעי הווידאו היו לא פחות ממושלמים.

בחירת השירים הייתה לא פחות ממושלמת, עבורי הלהיטים המוכרים ביותר של גאנס נשמעו מאות פעמים והם טובים, טובים מאוד ולא יכולנו לותר עליהם, אבל יש לי מקום מיוחד לשירים הפחות קליטים, אלה למיטיבי הלכת כמו COMA שהביאו אותי לדמעות.

לכל מי ששואל מדוע השיר Patience לא היה?! אז ,בחלק ה"רומנטי" ישנן 3 יצירות שלעיתים מתייחסים אליהם כשלושה חלקים של טרילוגיה אחת כוללת, והם כולם (Estrange , November Rain, Don’t cry) הופיעו בהופעה בדיוק ורגש מושלמים.

עובדה שלא כולם יודעים, הטרילוגיה הושפעה מאוסף סיפורי אימה שנקראות The Language of Fear, שנכתבו על ידיד של אקסל ,הסופר Del James.

המחווה לשמש השחורה של כריס קורנל (1964-2017)– היה מרגש עד דמעות. כריס ירד מהבמה והחליט לקחת את חייו מי יודע מה עבר בראשו של אחד האמנים הכי מצליחים בעשורים האחרונים, אבל נסתרות דרכי הרוק, והדיכאון הקליני.

הביצוע של Wish you were here של סלאש וריצ'ארד פורטוס היו כל כך מדהימים ורגישים, Pink Floyd זו אהבת אמת עבורי,  בהופעה בכלל ובשיר הזה בפרט ממש לא מורגש שריצ'ארד עומד בצילו של סלאש, נכון המתולתל עם המגבעת יש רק אחד, והאיש הזה הוכיח הזמן עמד מלכת במשך אותם 25 שנה שבהם היה והמשיך להיות אחד הגיטריסטים הגדולים ביותר בעולם, אבל השילוב וההרמוניה בין הגטריסטים נתן מקום לשניהם.

אפשר להכביר מילים עוד ועוד על הSetList (מפורט מטה), אולם בחירת השירים מספרת בצורה מדויקת את סיפורה של הלהקה, מפלצת רוק שמילאה אצטדיונים עד אפס מקום בעבר וחוזרת כמו עוף החול כאילו דבר לא השתנה השירים שנוגעים בגלאם , קצת פאנק, המון כוח ואלימות לצד רגש ורומנטיקה…

בחירת השירים של להיטים של ממש לצד שירים ארוכים ולא קלים לעיכול כמו COMA יחד עם גרסאות Cover לכמה משירי הרוק הגדולים ביותר, מסמנים בעצם בדיוק את מה שגאנז באו לתת , רוק כבד , מקצועי , מדוייק מא' ועד ת' שמקיף לא רק שירים מקוריים, אלה מחוות לשירים אחרים, כאלה שאינם עימנו היום והתצרף הזה הופך לחוויה אחת שלמה.

נכון ,גם אני שמעתי את הגיחוכים לגבי המשקל של אקסל, אף  אני לוקה בציניות , לפחות יש ביני לבין אקסל דבר אחד משותף, עליה במשקל אחרי 25 שנה… לאחר שמנטרלים את המראה החיצוני, האיש הוא עדיין אותו כתום שער עם עיניים כחולות מטורפות שלוקח את כולנו לסיבוב על הNightTrain במשך שלוש שעות בשיא המקצועיות , שמעתי כמה גרסאות מדוע הלהקה התאחדה לסיבוב הופעות הזה, אולי זה קשור לכסף או לכמיהה למלא שוב אצטדיונים, אין זה משנה כלל, השנים עשו ללהקה הזו רק טוב וקיבלנו הפעם מכונה הרבה יותר מהוקצעת ומקצועית מסיבוב ההופעות ב-93'.

19990126_10155529668054176_2803492629548776322_n

סלאש הוא הסולן השני של הלהקה, ובמשך 3 שעות נטף זיעה מכל מקום אפשרי, המשיך לעמוד ולנגן בגאון על הבמה. אפשר להאזין לסלאש שעות על גבי שעות, מקיים כל סוג של יחסים עם הלס פול(גם כאלה שאינם כדרך הטבע) ולא להתעייף, במשך השנים סלאש היה השותף "הפחות תקשורתי" ,האיש תמיד פחות תקשר עם הקהל בקשר אמצעי או בלתי אמצעי ונימצא בסוג של ניתוק כשהחיבור היחיד שיש לנו כקהל הוא נטו אך ורק דרך הגיטרה– וזה עובד, זה הכי עובד. ביצוע הסולו של Paradise City כאשר הגיטרה מונפת אל מאחורי הגב – Priceless.

אני כותב את הפוסט הזה, כזיכרון מדהים של ההופעה הטובה ביותר שראיתי ,לדעת שאר המבקרים זו כנראה ההופעה הכי טובה שהייתה אי פעם בישראל, אבל לגבי ברמה הכי אישית מצאתי את עצמי מתרפק על ימי ילדותי ובגרותי כל הדרך, מילד קצת שונה בעיר שהרגישה לי כמו ג'ונגל, עד לבגרות.

20106503_2014100848818581_7502462538528681322_n

ואז איפה שהוא באמצע ההופעה כאשר חברי הטוב אלי (גם הוא בוגר העיר לוד), מניף על הכתפיים את ילדי אלון, עצרתי לרגע,רק לכמה שניות,לשבריר של שיר, לא קפצתי כמו מטורף, לא צרחתי את השירים יחד עם הסולן הג'ינג'י , לשנייה עצרתי והבנתי שסגרתי מעגל כאשר ילדי חווים את אותה החוויה שלי.

 

מהעיתונות :

http://reshet.tv/item/entertainment/music/news/guns-n-roses-368973/

http://www.mouse.co.il/music/reviews/1.4258060

http://www.maariv.co.il/culture/music/Article-591746

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4989621,00.html

Setlist :

  1. It's So Easy
  2. Brownstone
  3. Chinese Democracy
  4. Welcome to the Jungle
  5. Double Talkin' Jive
  6. Better
  7. Estranged
  8. Live and Let Die (Wings cover)
  9. Rocket Queen
  10. Whole Lotta Rosie (AC/DC cover)
  11. You Could Be Mine
  12. Attitude (Misfits cover) (with "You Can't Put Your Arms… more )
  13. This I Love
  14. Civil War (with "Voodoo Child" outro)
  15. Yesterdays
  16. Coma (with band introductions)
  17. Slash Guitar Solo
  18. Speak Softly Love (Love Theme From The Godfather) (Nino Rota cover)
  19. Sweet Child O' Mine
  20. Used to Love Her
  21. My Michelle
  22. Wish You Were Here (Pink Floyd cover) (Slash & Richard Fortus guitar duet)
  23. November Rain (with "Layla" piano exit intro… more )
  24. Black Hole Sun (Soundgarden cover)
  25. Knockin' on Heaven's Door (Bob Dylan cover) (with "Only Women Bleed" intro)
  26. Nightrain

 Encore:

  1. Sorry
  2. Don't Cry
  3. The Seeker (The Who cover)
  4. Paradise City